אבל כשמביא קרבן על הספק הנה תשובתו אינה ודאית שמדמה בעצמו שלא חטא כלל, כמו עד"מ ספק אם אכל חלב ספק אם לא אכל שמאחר שא"י בודאי שאכל חלב יכול לדמות בעצמו שלא אכל חלב ולא חטא כלל לכן אין תשובתו שלימה, הי' הקרבן של שתי סלעים דוקא, ועד"ז יובן בענין הנגעים שזהו מצד הסתלקות אור אבא מזה נמשך הנגעים כנודע, והנה אם נתפשט הנגע בכל עור הבשר אז בודאי עשה תשובה לכן הוא טהור, וזהו פי' כולו הפך לבן טהור הוא פי' כי ע"י התשובה הגיע לבחי' לבושי' כתלג חיור ולכן טהור הוא, אבל נגע כגריס שזהו רק במעט העור לכן הוא טמא שתשובתו אינה ודאית, והנה קרח לא רצה לקבל זה כי מאחר שכולו הפך לבן טהור הוא כ"ש כשמעט העור הוא לבן, ולמד זה כפשוטו ולא דימה לקרבן ודאי וקרבן ספק כ"א כפשוטו. ושייכות שאלה זו לכהונה דאהרן כי הוראת הנגעים הוא ע"י הכהן דוקא, ולכן כשפלג על טומאת הנגעים ממילא א"צ לכהן, ונמצא כי ע"י שאלה זו ג"כ רצה היפך כהונה דאהרן כו'.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור