מראי מקומות הערות וציונים, שיר השירים, דף מ״ב

אאליך ה' נפשי אשא: תהלים כה, א.

בברא כרעא: יונת אלם רפ"ב. וראה יבמות ג, א תוד"ה מקמי.

גיש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו: ברכות סא, ב.

דאכן כשנותן אח"כ צדקה: בסה"מ תק"ע ע' ט: ”וכשנותן ממונו לצדקה בפיזור יותר מכפי טבעו".

הומה לי קטלי' כולא: ב"ק סה, א.
חולין (לה, סע"ב). [כ].

ווהיו הדברים האלה: דברים ו, ו.

זבד"ה מנורת זהב: לעיל בהעלותך לז, ד. ואילך.

חבכל יום יהיו בעיניך כחדשים: ספרי ופרש"י ואתחנן ו, ו. ובסה"מ תק"ע ע' י' בארוכה יותר.

טובזה יובן פי' וענין תיבת לאמר: ראה ספר השיחות תשנ"ב ח"ב ע' 335.

ילאמר אנכי ה' אלקיך: שמות כ, ב.

יאאנכי מי שאנכי: ראה לעיל פנחס פ, ב. תניא מהדו"ק ע' תו.

יבהקב"ה שונה כנגדו: בסה"מ תק"ע ע' י כתב בלשון קושיא: ”ומה שאמרו ז"ל דכל היושב וקורא ושונה הקב"ה יושב וקורא ושונה כנגדו אעפ"י שהאדם הקורא הוא בבחי' זמן, והקב"ה הוא למעלה מבחי' הזמן כו', הענין הוא דמלמעלה מן הזמן ומקום מאיר ונמשך בבחי' זמן ומקום והוא מ"ש דהקב"ה יושב ושונה כנגדו מלמעלה מן הזמן לבחי' זמן כו'".

יגתמתי תאומתי: שהש"ר במקומו.

ידברה היא ליולדתה: שה"ש ו, ט.

טוברה כחמה: שה"ש ו, י.

טזראוה בנות ויאשרוה: שה"ש ו, ט.

יזהנה ענין מדלג על ההרים: המאמר כאן כנראה שזהו הנחת הר"פ כמו שנדפס שם ע' קסח, עם שינויים קלים. הנחת כ"ק אדה"א בסה"מ תק"ע ע' יב.
וראה ביהל אור ע' קצ שמציין לד"ה זה הנחת הר"פ ומוסיף: ”שכ' אות באות משמו".
בהנחות הר"פ ע' קעג נמצא אחר מאמר זה ד"ה ולתוס' ביאור ענין מקרא משנה ותלמוד, ובאוה"ת שה"ש כרך ג ע' תתקסט מציין ”ושייך לד"ה ששים המה מלכות בלקו"ת בשה"ש דרוש השני".
באוה"ת וארא ע' קמח מציין למאמר זה ”בביאור ע"פ ששים המה מלכות בד"ה הנה ענין מדלג על ההרים" וכ"ה בכ"מ. וכ"ה באוה"ת שה"ש כרך ג ע' תתקסה ”לביאור דששים המה כו' בד"ה לבאר ענין מדלג" ושם הגהות.
בסיום ד"ה וישמע יתרו תרמ"ז ע' פ' מציין כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב שהמאמר מיוסד על ד"ה זה.
ראה להלן בהוספות להערות וציונים השוואה לד"ה זה. ראה אוה"ת ענינים ע' רפה ואילך. הגהות לד"ה פתח אליהו תרנ"ח ע' נו (שם הוא על הנדפס באוה"ת שה"ש כרך ג ע' תתקסה) סה"מ תרס"ו ע' קפד ואילך. המשך תער"ב ח"א ע' כו ואילך.

יחבתחלת ספר ע"ח: ראה לעיל הוספות לויקרא נא, ב.

יטשמבחי' מלכותך הי' התהוות כל העלמין ע"י קו"ח: בהנחת הר"פ ע' קסט יש כאן הוספה: ”וכל שם ספירה לא שייך לקרא בעצמותו ומהותו רק בבחי' אוא"ס שם שייך לקרא בשם ספירה אבל לא בבחי' ע"ס, כי גם בבחי' אור א"ס ב"ה אין מספר ואף בעקודים היה הכל עקוד בכלי אחד רק אח"ז יחשב לעשר ספירות בעולם נקודים זת"ז, אבל באור א"ס ב"ה לא יש מספר לספי' רק כי באוא"ס ב"ה שייך לקרא בשם ספירה, וקודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד, אבל בעצמותו ומהותו לא שייך שם ספי' כלל". על קטע זה מהנחת הר"פ מיוסד ההגהות באוה"ת שה"ש כרך ג ע' תתקסה, ומובא כמה פעמים בדא"ח.

כבע"ח (שמ"א פ"ג): בדפוס שקלאוו תק"ס.
לפנינו הוא שמ"ב (ספ"א), וכצ"ל. [כ].

כאבא בבחי' דילוג שהרי צריך להיות מקודם חלל ומקום פנוי: בענין הדילוג ראה אוה"ת וארא ע' קמח. ד"ה וישמע יתרו תרמ"ז ע' עד.

כבסד"ה קול דודי: לעיל טו, ב.

כגכי לשון ההשתלשלות הוא כמו שלשלת: ראה גם לעיל פ' ברכה צה, ב.

כדאפילו מאצי' לבי"ע . . דרך השתלשלות: ראה באוה"ת פ' ראה ע' תשפז. שלא יוקשה ממה שנתבאר לעיל מ, ג ע"ש.

כהולכן שלשים כלים דזו"נ דאצי': ראה אוה"ת ויקהל ע' ב'קעג. ד"ה תקעו תר"ו ע' רפח.

כובד"ה פתח אליהו: תו"א יג, ג ואילך.

כזבמעשה הכתב נתגלה השכל: בסה"מ תק"ע ע' יג: ”(ואעפ"י שהתנועה באצבע כבר יש בה מלבד השכל, אבל השכל מלובש ממש בתנועה זו עכ"פ כמו הרצון שמתלבש ביד לזרוק, ויותר ראי' מענין הרמז ביד שאינה בתנועה רצונית רק ממילא לפי אופן השכל שבמוח שבא ומראה פתאום ביד כו')".

כחמה' מצעדי גבר כוננו: תהלים לז, כג.

כטואין אדם נוקף אצבעו: חולין ז, ב. זח"ג רעד, ב.

לידע מה בחשוכא: דניאל ב, כב. [כ].

לאהמגביהי לשבת המשפילי לראות: תהלים קיג, ה-ו.

לבועל דבר זה נסמית . . והיינו לפי טעותו: בסה"מ הנחות הר"פ ע' קע: ”אבל העכומ"ז אומרים רם על כל גוים הוי' לפי טעותם". ובענין בלעם נכתב שם להלן אחר תיבת על השמים כבודו. וראה בהנחה אחרת בסה"מ תק"ע ע' טז.

לגומספר את רובע ישראל: במדבר כג, י.

לדעל השמים כבודו: תהלים קיג, ד.

להוהבדלתם בין הבהמה הטהורה: ויקרא כ, כה.

לומטי רגלין ברגלין: זח"ב רנה, א. וראה אגה"ק סי' ט.

לזוכמ"ש בע"ח אימא מקננא בבריאה: ש' סדר אבי"ע פ"ג. ת"ז (ת"ו) כג, א. [כ].

לחיוצר אור זהו יצירה: ע"ל שחורה הא' פ"ב (ד' סע"ג). [כ].

לטעל תלמוד בבלי נאמר במחשכים: סנהדרין כד, א. וע' ח' ויקרא (ה, ד). [כ].

מולכן תפלה של יד נק' יוצר אור: ראה משנת חסידים מס' תפלת הבריאה פ"א מ"ז. ובסה"מ תק"ע ע' כב מציין למ"ש במשנת חסידים דכשאומר יוצר אור צריך למשמש בתפלה של יד.

מאואראה את אד': ישעי' ו, א.

מבכי לא יראני: שמות לג, כ.

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org