225

ילד וילדה בישראל, שאף שצ"ל "חנוך לנער על פי דרכו"^סג דוקא, אין להסתפק רק בחינוך בעבודה "מוגבלת" שע"פ סדר ונוהג שבעולם, אף שזהו גם לפי סדר דקדושה, אלא צ"ל החינוך באופן שלמעלה מטעם ודעת^סד, עד לאופן של עבודה דמסירת נפש.

ודוקא חינוך באופן כזה, מביא ד"גם כי יזקין לא יסור ממנה"^סג בענין הקיום והנצחיות של תוקף יהדותו של המחונך, דגם כאשר אינו נמצא בבית ומחיצות דקדושה, עומד חזק ותקיף בעבודת ה', ו"מקריב" (את גופו ונפשו הבהמית לה'^סג), "אע"פ שאין (נמצא ב)בית" — דירה שבה מאירה קדושתו של הקב"ה בקביעות ובאופן גלוי (בביהכנ"ס ובי­המ"ד), וגם "אוכל ק"ק", דענין דקדושה בתקפה נעשית אכילתו — מזונו וחיותו, "אע"פ ש(הסביבה) היא חריבה ואינה מוקפת במחיצה" — הגבלות דקדושה.

ועל ידי שכאו"א יחנך את עצמו ובני ביתו וסביבתו באופן כזה, ה"ז ממהר עוד יותר גמר זמן החינוך, שהוא עבו­דתנו דזמן הגלות (כדברי רז"ל^סה), ב­ביאת משיח צדקנו, ובנין בית המקדש השלישי^סו, שיהא בנין נצחי, בנינא ד­קוב"ה^סז, במהרה בימינו ממש, ובעגלא דידן.

(משיחות ש"פ ויק"פ תשמ"ה, ש"פ שמיני תשכ"ה)

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org