ב אלקים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה. הנה בבה"ז ר"פ בראשית על המאמר הראשון שבזהר מה שושנה אית בה תליסר עלין אוף כנ"י אית בה י"ג מכילין דרחמי. היינו אשר יג"מ הרחמים דא"א שהן בחי' הארת פנים הם מאירים במל' יותר מבז"א. וזהו אלקים יחננו כו' פי' שבחי' אלקים שהוא מל' יחננו וימשיך לנו אור פני מלך. והמשל לזה כמו אור וזיו השמש שמאיר בכח באויר התחתון הסמוך לארץ יותר מבאויר האמצעי וזהו ענין נעוץ תחלתן בסופן דוקא. אך עדיין אינו מובן דהא בכ"מ מבואר דאלקים הוא מדה"ד. אלא י"ל כמ"ש בזהר שם ר"פ הנ"ל אוף אלקים דהכא משעתא דאדכר אפי' תליסר תיבין לסחרא לה לכנס"י ולנטרא לה ולבתר אדכר זמנא אחרא. והיינו אשר מתיבת בראשית ברא אלקים יש י"ג תיבות עד שנזכר אח"כ עוד שם אלקים בפסוק ורוח אלקים מרחפת ואלו י"ג תיבות שבין שני שמות אלקים הם יג"מ הרחמים המאירים במל'. ולפ"ז פי' אלקים דאפיק י"ג תיבין פי' המק"מ שם שהוא אימא הנק' אלקים שקיבלה אותם מאריך וממנה הלכו אל המל' עכ"ד. והיינו כי הבינה נק' אלקים חיים וכמ"ש בד"ה שוש אשיש בפי' תגל נפשי באלקי. כי להיות ההמשכה מבחי' פנימיות מל' דא"ס ב"ה א"א להיות נמשך כ"א ע"י גבורות וצמצומים כו' ושרשם מגבורה דעתיק שבמו"ס ולכן ג"כ שערי דדיקנא קשישאי מכולהו מ"ט משום דאינון תקיפא דתקיפין לאחסין ולאחתא אינון י"ג מכילין מעתיק דעתיקין בזח"ג נשא קל"א ע"ב. ובפי' תלמידי האריז"ל שם משוש שהם באים לכפות הגבורות ודינים ע"כ הם חזקים. והיינו כי מיתוק הדינין הוא בשרשן דוקא מגבורות עליונות ולכן נק' היג"מ ע"ש אלקים. ועוד כמ"ש הרמ"ז אמור צ"ד שבי"ג ת"ד יש בו בחי' פנימי' וחיצוני' היינו החיצוניות זהו השערות עצמן ושם שרש מציאות אימא וע"כ נאמר אלקים יחננו כו'. והנה מבואר במ"א בלק"ת בד"ה מצה זו שמצד יג"מ עצמן שהם רחמים בלי גבול הי' נמשך גם לעכומ"ז וע"כ בקש משה ונפלינו כו' וזהו ע"י השערות דת"ד דקשישין אינון ונותנים מדה להרחמים דא"ס שיומשכו רק במקום שצריך. ועמ"ש מזה בד"ה ויאכילך את המן בלק"ת פ' עקב. ומכ"ז יובן ענין אלקים יחננו ויברכנו. ויובן זה עוד עפמ"ש בביאור ע"פ כי ביום הזה יכפר בענין ונצבת על הצור שגבורה אין פירושו דין כ"א גבורת החיות כמו ההפרש בין חיה לבהמה שהחיה יש בה זריזות וחיות ולכן נק' חיה כו' וזהו"ע גבורות גשמים כו' ע"ש. ועוי"ל כי משה המשיך יג"מ מאור א"ס בז"א דאצילות ודוד בקש שיהי' ההמכה מאצילות בבי"ע כדרך שהמשיך משה באצילות וע"ד שארז"ל משה פתח בוזאת הברכה מקום שסיים יעקב ומשה סיים באשריך ישראל. וממקום שסיים משה שם פתח דוד בספר תלים אשרי האיש כו' ועמ"ש בת"א פ' בא בד"ה בעצם היום הזה יצאו לבאות. איך משה המשיך התורה באצילות והנביאים המשיכו מאצי' לבריאה. ולכן אמר דוד אלקים יחננו היינו מבחי' אלקים מל' דאצילות יומשך יג"מ הרחמים בבריאה ועדמ"ש בביאור ע"פ כי אתה נרי בפי' מלך יחיד כו' יעו"ש. וענין ויברכנו. כי הנה ארז"ל ע"פ וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון בפ"ק דברכות ד"ז ע"א. ופירש"י את אשר יכמרו רחמי עליו לשעה ואע"פ שאינו כדאי. וא"כ מלשון לשעה י"ל שאין זה רק לפי שעה. א כן אנו מבקשים ויברכנו שלאחר החנינה אע"פ שאין אנו כדאי יהיה בזה ברכה שיהיה לזה קיום עולמית. עוי"ל פי' יחננו ויברכנו שהם ב' בחי' הנמשכות מבחי' קדוש וברוך כתר וחכמה. ע' בדרוש קמיפלגי במתיבתא דרקיע בלק"ת פ' תזריע. שם פ"א. יאר פניו אתנו סלה עיין מזה בלק"ת בד"ה ביאור ענין שעורה. שם ספ"ג. דהפי' שבחי' יאר פניו נמשך אתנו ע"י אתעדל"ת. וע' עוד מענין יאר פניו בד"ה כה תברכו פ"ג. אך שם נאמר יאר ה' פניו. וכאן יאר פניו קאי על שם אלקים
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור