(ג) במד"ר פ' שמות ר"פ ב' דקי"ט ע"ד וה' בהיכל קדשו א"ר שמואל בר נחמן עד שלא חרב בהמ"ק היתה שכינה שורה בתוכו שנאמר וה' בהיכל קדשו. ומשחרב בהמ"ק נסתלקה השכינה לשמים שנאמר ה' בשמים הכין כסאו. ר"א אומר לא זזה השכינה מתוך ההיכל כו'. הנה קדה"ק שבבהמ"ק מכוון כנגד כסה"כ. כמ"ש מכון לשבתך פעלת הוי' מכוון נגד שבתך. בשה"ש רבה ס"פ כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות, וע' בילקוט פ' בשלח ע"פ מכון לשבתך רמז רנ"ג ועמ"ש ע"פ כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו. ובענין גדולה תשובה שמגעת עד כסה"כ לפי שהתשובה היא בבחי' קדה"ק שלמעלה מבחי' קדש בד"ה שבת שבתון. וזהו ענין כי גאה גאה עיין ת"א סד"ה אשירה להוי' כי גאה גאה. ומזה י"ל פי' הכין כסאו דרז"ל אמרו אין הכנה אלע שבת שנאמר והכינו כו' והנה שבת נק' כי שמחתני בפעלך שהפעולה למעלה מבחי' בדבר ה' שמים נעשו ועד"ז מכון לשבתך פעלת הוי' כמ"ש בילקוט שם בשם המכילתא בפי' פעלת ה'. לכן נאמר בזה הכין כסאו כמו שבשבת שייך והכן כו'. וכן אומרים בשבת ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו והרד"א פי' לפי שאז הי' פנוי ממלאכה אכן זהו דוחק והענין י"ל עפמ"ש בזח"ג פ' תזריע דמ"ז ע"ב שיתא דרגין לכורסייא הוא על כורסייא. כמו שיתא יומין לעילא שביעאה עילאה עלייהו ע"ש. כי שית דרגין הם ו"ק דבריאה שהם השולטי' בימי החול וכסה"כ זהו היכל קדה"ק דבריאה. וכמו שית יומין ו"ק דאצי' שביעאה עלייהו היינו בינה שנק' קדה"ק לכן בימי החול ו"ק דאצי' נמשכי' ומאירי' ע"י ו"ק דבריאה. אבל בשבת שהוא העלייה של ו"ק לבינה דאצי' אזי ישב על כסה"כ שנמשך ההארה ג"כ בהיכל קדה"ק דבריאה שלמעלה מבחי' השיתא דרגין. ולכן נק' זה נתעלה וישב על כסא כבודו וכמ"ש במאמר כגוונא כו' קוב"ה לעילא לא יתיב על כורסייא דיקריה כו' עמ"ש מזה בסידור. והיינו כי בחול נמשך השפע ע"י ו"ק דיצי' ועשיי' ובשבת מתעלה בהיכל קדה"ק דבריאה וההיכל זה עולה באצי' כמ"ש במ"ח. ומזה יובן לשון הכין כסאו כמו ההכנה מחול לשבת כך ו"ק שית דרגין לכורסייא הם הכנה לשבת שאז מתעלה ויושב על כסא כבודו כו'.
(ד) בעמה"מ סוף שער ח' דמ"ח ע"ג פי' ומלכותו בכל משלה על מל' דא"ק שהיא נק' רדל"א. ובשער ט"ז ס"פ ל"ו פי' על מ"ל דאצילות כן וכ"כ שם בשער כסה"כ רפ"ג וביאר ב' בחי' מל' אלו יובן ממ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה קול דודי גבי עד שנגלה עליהם ממ"ה. ולפי פי' הראשון צ"ל הכסא הוא כתר דאצי' ולפי' הב' הכסא הוא כתר דבריאה והנה למעלה בבחי' הכסא הוא גיאה על גיוותניא אבל בהשראת השכינה בבהמ"ק ה"ז בבחי' השראה וקירוב ההפך מבחי' שמתגאה ומסתלק מהם והיינו ענין ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, שזהו ע"י הביטול והכנעה הפך בחי' גיאות כו'.
(ה) הנה אף שפירשתי לעיל שמתגאה על ד' חיות ר"ל ע"ד שמתרומם עליהם ומסלק שלא יהא יניקה יתירה כו' אך הרי כתיב תלים ססי' ס"ח תנו עוז לאלקים על ישראל גאותו. וענין גאותו על ישראל א"א לפרש כ"א שעל ידיהם מראה גדולתו ית' וכענין שאמרו ע"פ גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו כו' דמלכא בלאו מטרוניתא לאו איהו גדול כו' בזהר ר"פ ויקרא דף ה' ע"א, וכענין מ"ש ע"פ ויאהב יעקב את רחל. וכתיב כי שנואה לאה. לפי שלאה הוא עלמא דאתכסיא. והגלוי למטה בבי"ע זהו ע"י רחל ה' קטנה רחל וזהו עיקר המכוון שיהי' הגלוי למטה וכמ"ש בבה"ז פ' ויצא בענין ויפגע במקום כו' אל מקומו שואף כו' ע"ש, ולכן ויאהב יעקב ז"ת דאצי' את רחל עלמא דאתגליא וזהו אימתי גדול כשהוא בעיר. וכי ע"י יחוד זה נמשך בז"א אור מלמעלה מאימא עילאה כמ"ש בזהר ר"פ וארא ע"פ עד תאוות גבעות עולם. וע' במא"א א' ד'. וזהו על ישראל גאוותו היינו כי המ' נק' כנס"י. ומהרמ"א בתלים שם פירש על ישראל גאוותו כי אינו אצלו יתברך לכבוד ולגאוה כ"א בהיותו שורה על ישראל וזה כמ"ש בר"ח שער הענוה פ"א וז"ל שהרי מקום הגיאות הוא בג' ראשונות כדפי' ברע"מ פ' פנחס דרכ"ג ע"א שדוד כד מטא לג' ספירין עלאין פתח ואמר ה' לא גבה לבי כו' ובלק"ת מהאריז"ל ע"פ ה' מלך גאות לבש, גאות גימ' קדוש וזהו ע"ד לך ה' הגדולה, והיינו כי קדוש מובדל שאינו מתלבש בעולמות וזהו ענין גאות שהוא עליון על הכל בחי' רוממות, מרום וקדוש הוי', ועיקר בחי' קדוש הוא בא"א וכן קדוש גימ' ת"י
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור