(התחלת ב"מ) ב' אוחזין בטלית, ז"א א"מ וז"א א"מ ז"א כ"ש וז"א כ"ש ז"י שא"ל בה פמ"ח וז"י שאלבפמ"ח ויחלקו. ז"א כ"ש וז"א ח"ש האומר כ"ש ישבע שאלב"פ מג"ח והאחש"י שאלב"פ מרביע זה נוטל ג"ח וז"נ רביע. היו ב' רוכבין ע"ג בהמה כו'.
ובתוספתא – ובירוש' סוף ה"א – ב' אב"ט ז"נ עד מקום שתפוס וז"נ עמש"ת. בד"א בזמן שהיו שניהם תופסין בה אבל אם היתה בידו של א' מהם הממ"ח עליו הראי'. ז"א כ"ש וז"א שליש שלי האומר כ"ש ישלב"פ מה"ח והאומר שליש שלי ישלב"פ משתות. כללו של דבר אין נשבע אלא על חצי טוענו בלבד.
ובגמרא ל"ל למיתנא . . מצאתי' . . כולה . . חדא קתני ז"א א"מ וכולה שלי וז"א . . וליתני א"מ ואנא ידענא דכ"ש . . הו"א מאי מצאתי' ראיתי' אע"ג דלא אתאי לידי' בראי' בעלמא קני . . ומצאתה דקרא דאתא לידא משמע ומיהו תנא לישנא דעלמא נקט . . . ומי מצית . . רישא במציאה וסיפא במקח וממכר וצריכא דבמציאה מורה היתר חבראי לאו מידי חסר ובמו"מ מורה היתר דחבראי ליזל ליטרח וליזבן וזוזי נקט מתרווייהו חד מדעתי' וחד בע"כ ולא ידענא ממי.
והנה כמה דקדוקים יש בסוגיא זו ולא נזכיר אלא שנים מהם.
דהנה אקושיא בז"א כ"ש וז"א ח"ש הול"ל דיטול החצי מיגו דאי בעי אמר כ"ש ונטל חציו (עיין תוד"ה וזה נוטל) – תירצו (נמקו"י)
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור