שייך ג"כ גאות לבש שזהו בירור ממה שנפל בשבה"כ משם ס"ג כו'. וכמ"ש ויקח המן את הלבוש כו' שהלבוש מתברר מבחי' הן העץ כו'. קס"ה סע"ב. קס"ו א'. רמ"ד ריש ע"א. ס"פ בראשית רע"ב ב' פיק עשרה לבושים רמז להתגלות ע"ס משרשם הנעלם כו' ע"ש. והיינו כמ"ש במ"א גלוי השכל הוא לבוש לעצמיות כח השכל כו'. ואפ"ל כי עשרה לבושים הן ע"ס דמל' שהן דרך כלל בחי' לבוש לעצמיות הע"ס כו' וגאות לבש שהוא לבוש האחד זהו כתר שבמל'. לבש ה' עוז היינו חכמה שבמל' בחי' תורה. וע' ילקוט במקומו. וי"ל היינו ב' ימים דר"ה ב' ראשים כתר חכמה. ע' פע"ח. עמה"מ סי' א' ג'. ק"ג א'. ק"ט א'. קי"ב ג'. מ"ע קי"ג. עמה"מ שער י"א פ"ו ד"ס ע"ג ותיקון הגאוה הוא לכוין בשם י"ה כו' ותכוין להסיר הגאוה זו מן הקליפות ולהחזירה אל הש"י בעל הגאוה האמיתית ר"ל יש אמיתי הנמצא הראשון הממציא כל נמצא. כי לו יאתה שנאמר ה' מלך גאות לבש כו' עכ"ל. שער קרית ארבע פצ"ב דק"ג ע"א וכתיב ה' מלך גאות לבש וכשהאדם מתגאה כביכול אין אני והוא יכולים לדור בעולם שהוא שש קצוות לפי שהמתגאה גורם לאלו האלקים אחרים שעולים למעלה לאחוז בצל העליון שהוא ו"ק ואז מסתלק אבא למעלה וזהו כאלו דוחק רגלי השכינה. שער הנ"ל ס"פ קי"ט ע"ד מ"ש בשער י"א פ"ו כנ"ל. במא"א ג' ג' גאוה גימט' י"ה כי הגאוה באו"א עילאין ושם פגם הגאוה. גאות גימט' ת"י עלמין כי הם מצד ת"י נימין שבראש שיוצאין ממו"ס יש גאות עכ"ל והם גימט' קדוש. ואפ"ל שזהו ענין המלך הקדוש בחי' מל' דא"ס שנמשך בבחי' קדוש גימט' גאות ת"י נימין הנ"ל כי קדושה תלי בשערא קדוש יהי' גדל פרע שער ראשו וג"כ גימט' בזאת ע"ד בזאת יבא אהרן בחי' יראה והכנעה שעי"ז ממשיך להיות ה' מלך גאות לבש והיינו כי מצד עצמו הרי לך ה' הגדולה שאינה תופסת מקום כלל וכולא קמי' כלא חשיב ועל מי ימלוך ויתגאה אלא שזהו ענוותנותו שמשפיל א"ע ומתלבש בגדולה וגאות וזהו גאות לבש כו':
ג נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם ישאו נהרות דכים. מד"ר פ' בראשית רפ"ה א"ר לוי המים היו אומרים אלו לאלו נלך ונעשה קילוסין שקבלו עליהם בשמחה גזירת נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם וגו' ופי' המ"כ קילוסין שקבלו עליהם בשמחה גזירת המקום ב"ה ואמרו שירה וקילוס. או י"ל שמה שקבלו עליהם גזירת המקום ב"ה הוא עצמו הקילוס. והערוך ורש"י ז"ל גורס קלווסים פי' לקיים גזירת המלך עכ"ל. דרך הים דרך הים פי' המ"כ וז"ל דכים דרש נוטריקון דרך הים כלומר נלך דרך הים עד ים אוקינוס כו' עכ"ל ר' אבא בר כהנא אמר לדוכתא פלונית דכים נוטריקון דוכתא פי' למקום ולזוית פלונית תרד גלגל זו של מים כו'. רבנין אמרי דוכים קבלוני מדוכים אנחנו קבלוני עכ"ל פי' בספר נזר הקדש אתם מדוכאים וגם אנחנו מדוכאים:
(ב) ילקוט בתלים במקומו רמז תתמ"ז בשעה ששבו פלישתים את הארון התחילו מתגאין ואומרים לא לארון שבינו אלא לאלוהו של ארון שבינו (ר"ל שאמרו שהשכינה שבו בבחי' גלות אצלם וע' מזה בזח"ב ר"פ משפטים דצ"ה ע"ב שזהו ענין עת אשר שלט האדם. וי"ל שזהו ע"ד שאמרו המרגלים בענין כי חזק הוא ממנו אפילו בעה"ב שהוא הקב"ה אינו יכול להוציא כליו משם שדימו התלבשות זו להתלבשות הנשמה בגוף וכלב אמר להם סר צלם שאינו רק בבחי' צל ומקיף) שנאמר נשאו נהרות ה' ואין נהרות אלא פלשתים שנאמר הנני מעלה עליך את מי הנהר (לפ"ז מפרש נשאו נהרות ה' היינו על ה' ע"ד בהצותם על ה') א"ל הקב"ה נשאו נהרות ה' ישאו נהרות דכים אני מדכך אותם ביסורין עכ"ל. א"כ מפרש ג"כ דכים ע"ד מדוכאין ביסורים. וכמו תשב אנוש עד דכא תלים צ' פסוק ג' מדכאהו אני ביסורין וכענין פצוע דכא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור