בלק"ת פ' שלח בביאור ע"פ מקושש עצים מקום הוא בחי' ממכ"ע הוא מקומו של עולם כו', ופ' בחקתי בד"ה בשברי לכם מטה לחם, וז"ל ופי' מקום שהחיות רוחני בחי' מקום הוא ונק' ג"כ גליא ובטל הוא לבחי' סתים שלמעלה ממנו מבחי' מקום כענין ביטול אותיות המחשבה בשכל כידוע (ועמש"ל סעיף ב' בענין שהסוס טפל לרוכב כו'), ואינו מתלבש בו כלל וזהו ברוך המקום כי ברוך הוא לשון המשכה להמשיך מן למעלה מבחי' מקום לבחי' מקום כו' ועמש"ש בהג"ה ענין מקום רוחני כו' יעו"ש. ובת"א פ' בשלח בד"ה אכלוהו היום כ' ולכן ארז"ל כשם שא"א לעולם בלי רוחות כך כו' כי רוחות הם ו"ק צפון ודרום כו' שהם עיקר העולם שזהו גבול המקום ואם לא הרוחות לא היה בחי' מקום כלל אלא כמ"ש הנה מקום אתי שהוא בבחי' ביטול כו' כך א"א לעולם בלי ישראל שהרי המשכת אוא"ס ב"ה להיות מתלבש בבחי' מקום הוא ע"י ישראל שהם הממשיכים כו' והיינו ע"י ששה משמותם על אבן האחת כו' עכ"ל, מפרש דבחי' מקום זהו ו"ק דז"א היינו ג"כ מפני שהם שרש ממכ"ע שמהם נשתלשל ו"ק הגשמיים צפון דרום כו', וכמ"ש עוד בתו"א פ' וארא בד"ה וארא אל אברהם בפי' הוי' אחד שהוא אחד בשבעה רקיעים והארץ ובד' רוחות העולם שהם בחי' ו"ק כו' והם ו"ק גשמיים ו"ק רוחניים דהיינו בחי' מעלה ומטה שיש בכל העולמות למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית כו' וכן ד' רוחות העולם כו' וכולם מתייחדים ונעשים אחד ליחודו ית' השוכן בתוכם, משא"כ לגבי קוב"ה בכבודו ובעצמו שהוא יחיד ומיוחד הרי הוא רם ונשא רבבות מדרגות עד אין קץ מגדר הקצוות גשמיות ורוחניות כו' ומעלה ומטה שוין כי מהותו ועצמותו נמצא למטה כמו שנמצא למעלה בלי שום חילוק ושינוי ולא שייך לפניו ית' מעלה ומטה כלל עכ"ל, ור"ל אף לא מעלה ומדרגה, ולא כמ"ש המ"נ שנק' הוא ית' מקום ע"ש המעלה ומדרגה, כי בחי' מעלה ומדרגה שייך רק בהנמצאים וע"ס, אבל אצלו ית' שוה המעלה עם המטה כנ"ל, ועמ"ש מענין זה בלק"ת גבי פסח בד"ה מצה זו כו', וע' עוד מ"ש בת"א גבי פורים בד"ה כי אברהם לא ידענו ובחי' החיות שיש בזה העולם יום ולילה מזרח ומערב כו' היה בא בהשתלשלות מן המדות עליונות כו'.
ועמ"ש בד"ה בהעלותך את הנרות, ששה קצוות רוחניים דכתיב לך ה' הגדולה והגבורה וכו' וגם ששה קצוות גשמיים שהם הכולל דבחי' מקום וכדכתי' הנה מקום אתי שהמקום בטל אליו לפי שהוא ית' סובב כולא עלמין ואינו נקרא לפניו ית' בשם מקום כלל כו' עכ"ל, נשמע דאינו מפרש שהוא ית' בכבודו ובעצמו דהיינו סוכ"ע נקרא מקום ע"ש שהוא מקומו של עולם, לפי שבחי' מקום זהו מה ששייך לו מעלה ומטה, במדרגה, כמו חב"ד ונה"י, וזה אינו שייך בבחי' סוכ"ע דקמיה מעלה ומטה שוין, ע"כ פי' מקום זהו בחי' ממכ"ע שבבחי' זו שייך מעלה ומטה ברוחניות.
ובחי' מקום זה הוא בטל אצל בחי' סוכ"ע, וזהו ענין מקום אתי, מקום ר"ל ו"ק דז"א הוא בטל אליו ית', וזהו לך הוי' הגדולה והגבורה כו', וא"כ לפירושו י"ל דמ"ש הוא מקומו של עולם קאי על בחי' ממכ"ע שהוא חיות רוחני של המקום גשמי, וכ"כ בביאור דמקושש בפירוש, וכ"מ ממ"ש בסש"ב ח"ב פ"ז שחיות המקום נמשך רק מבחי' מלכות מלכותך מכ"ע כו'. אך לשון המדרש הוא מקומו של עולם משמע דקאי הוא על עצמותו ית' ונצטרך לומר דלשון מקומו לאו דוקא אלא כמ"ש המ"כ שהמקום שוכן אתו, וא"כ המקום ר"ל מקום רוחני היינו ו"ק עליונים ממכ"ע שהוא בטל לבחי' סוכ"ע.
קיצור אדמ"ו נ"ע מפרש מקום ממכ"ע בחי' מל' או ו"ק שהן מעלה ומטה כו' וזהו ענין אחד בז' רקיעים והארץ וד' רוחות, משא"כ מהו"ע אין שייך בו מעלה ומטה שהן
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור