סימן א
שליח שמחל ע"ד עצמו1
ברך לקחתי ולו אשיב שלום כפולה לידידי הרב המופלג הוותיק מוהר"ר מרדכי נ"י
...2 ועל דבר השאלה בדיני ממונות, שיש מגמגמין על פסק שיצא מלפניו, בראובן שעשה קשר עם שמעון להעמיד לו מאה טו"ן ז"פ, ולא העמיד רק שבעה וששים, ושלוחו מחל לו המותר ל"ג טו"ן בעד ששה מאות רובל סי"ג3, והאריך מעל' לומר שהשליח עשה לטובת המשלח להציל ממנו המעות שהי' חייב לו מן המו"מ תשעה מאות וחמישים רו"ס.
לא ידענא מאי אידון בי', אחרי את אשר כבר עשהו ואי אפשר בחזרה. כי לדעתי בזה ניצול שמעון מן האש הקטנה ונפל באש הגדולה, אחרי אשר לא הי' השליח יכול להציל ממונו בלתי המחילה הרי היתה המחילה באונס ואינה מחילה, ומה זו טענה אצל שמעון. וטענה זו לא שייכה אלא לגבי השליח שפטור מלשלם בשביל שהיתה כוונתו לטובה, אבל שמעון שתים רעות עשה, לא זו שלא קיים כפי הקשר אלא שלא היה חפץ להחזיר לו ממונו בלתי המחילה. ואם נראה בעיני מעל' שלא הי' אונס גמור כל כך, והי' יכול להציל ממונו גם בלא זה, אם כן הרי השליח עיוות, וממה נפשך נלכד שמעון.
ומה שכתב מעל' שיכול שמעון לומר שהתנה ראובן עם השליח בין לתיקון בין לעיוות, דמחילה לא נקראת שינוי אלא עיוות, והביא ראי' מסי' קכ"ג סעי' ה'4. אין הנדון דומה לראי', דבגביית חוב ודאי מקרי עיוות ולא שינוי, דאשראי ספק אתי ספק לא אתי, ואדעתא דהכי שלח אותו שיכול לגבות כל מה שיוכל. ואע"ג דהתם כתב הרמב"ם5 והשו"ע (שם) אפי' מחל לו על הכל, בודאי לאו בשופטני עסקינן, אלא מה שמחל לו הוא מפני שראה שהלוה טען על המלוה שיש לו כנגדו יותר. וכן ראיתי בהדיא בתשו' מהרי"ט ס"ב חחו"מ סי' פ"ה דעיוות נקרא מה שהוא טעות אצל השליח שטעה ונתאנה, אבל לעשות מה שלא אמר לו בעה"ב ודאי מקרי שינוי, שהרי צריך השליח ליזהר ולמרמא אנפשי' שיש קפידא לבעה"ב, ובפרט בקשר הזה שמפורש בו באם שיחזור ולא יקיים כפי הפשר מחוייב בקנס והוצאות וג"ה6, הרי ראה שמצא הקפידא לנוח. ואף שבנידון דידן אמר לשלוחו בפני שמעון שהוא יהי' במקומו בכל האופנים, לא עדיף מהאומר לשלוחו שיעשה בשלו כדרך שעושה בשל עצמו בסי' קכ"ג סעי' ו', דאמרינן דעל מחילה לא אסיק אדעתי'.
ואין להשליח מנוס להמלט אלא אם כן הי' אנוס בדבר (וגם זה לפי מכתבו דמעל', שבעד ששה מאות וחמישים רובל נתערב לו והי' בטוח מהם, אם כן איזה הצלה הוה), ובין כך ובין כך יתחייב שמעון. ואף שהאונס לא הי' ידוע בעדים, כיון שעכשיו ידוע הוא. עי' מהרי"ט שם, ובסי' מ"ב, מ"ש על מהרי"ק. ואף לדברי מהרי"ק על כל פנים הוה ליה לשליח למסור מודעא, והרי זה עיוות.
אלא אם כן יאמר מעל' כדברי הראב"ד שבסי' קפ"ה7, שיטעון שמעון שמא קנוניא עשה השליח ושמא עשה ברשות המשלח. אבל גם זה אינו, דבנידון דידן הוה לי' לשמעון לידע דהמשלח לא צוהו על כך, שהרי החוב ברור ומבואר בקשר, ומנין לו לומר שהמשלח צוהו למחול לו, משא"כ התם אדרבה כיון שהסרסור נתפשר עמו במקרה, לא הוה ליה למידע שעשה שלא ברשותו, וסתמא דמלתא כך צוהו המשלח.
סוף דבר גם אני מן המגמגמין עליו בזה. ואם הי' אפשר להחזיר בודאי מה טוב הי', אך רחוק הדבר מאחר שנכתב כנימוס כו'8. ומכל מקום עצות מרחוק אשמעינן, ללמד דעת את המשלח, שיתפוס אצל שמעון איזה סך על ידי משא ומתן שלא בעדים9 עד שיבוא לדין שנית, ואזי כתורה יעשה.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור