סימן יא
מכירה לנכרי ע"י ערב קבלן, אגב קרקע וקנין סודר
שאלתך אודות הדגן והשבולת שועל אינה צריכה לפנים, כי אין בהם חשש כלל1, שהרי רשאים להאכיל לסוסים, ובלבד שיהא עומד עליהם שלא יחמיצו מחמת הרוק (וכמ"ש סי' תס"ו ס"ב2), וכל שכן דרשאי להשהות, וכן למכור בחול המועד3.
ואודות הקמח דגן גם כן מן הדין רשאי להשהות. רק מצד המנהג, וגם לפי שהולכין על המים, יש בהם חשש יותר מבתבואה יבשה. אך יש דרך להקנות על ידי קנין אגב הכתוב בשטר מכירה4, דהיינו להוסיף בשטר מכירה שמקנה גם הקמח דגן שבספינה.
ולפי5 שיש אומרים אין קנין אגב קונה באינו יהודי, ולפיכך לא כתב רבינו הגאון ז"ל קנין זה אלא ליתר שאת, אני רגיל לצוות להוסיף קנין חליפין6. ולפי שאין האינו יהודי יודע מהות הקנין סודר, רגיל אני לומר זאת העצה, ליקח מן האינו יהודי כלי בתורת חליפין כגון סכין או פייאר גיצייג7 המצוי אצל אינו יהודי, ולומר שזהו אינו אלא בשביל קנין בלבד על פי דת שלנו, ואחר כך רשאי להחזיר לו. וצריך לפרש בשטר מכירה גם קנין, ולכתוב ועוד קבלתי ממנו כלי פלוני בתורת חליפין ליתר שאת כו', וגם לבאר בשטר מכירה שהערבון שנתן נתן גם על הקמח דגן, וגם הערב קבלן על המותר קבלתי גם בעד קמח דגן הזה. ואף שגם בקנין חליפין יש מחלוקת, מכל מקום בהצטרף ב' הקנינים עם קנין הערבות מועיל.
רק זאת להודיעו שאם יבאו בשבת או ביו"ט, ובפרט הדגן והשבולת שועל שלא נמכרו, אין להורידם אפילו על ידי אינו יהודי, כי אם שישמרו עד חוה"מ (עי' ש"ע א"ח סוס"י ש"ז בהג"ה8).
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור