המנהג הפשוט שלא לדקדק כלל בהעמדת הקנים של צורת הפתח שיהיו סמוכים לכותל בפחות מג' טפחיםא ולית דחש לה למ"ש הבכור שור (ריש ערובין) וטעמם ונימוקם אתם שכל המחמיר בדברי סופרים עליו להביא ראיה כדתנן בפ"ד דידיםב וראייתו מלחיג (יש לדחות דהתם) [דנפלאה ממני, כי מובן מדבריו שהבין דהא דאמרינן בגמראה דהוי לי' מחיצה שגדיים כו' קאי גם אהפליגו מן הכותל ג' טפחים ושגגה היא דהא רשב"ג לא מודה בכה"ג כדאיתא בדף ט'ו באנו למחלוקת כו', אלא בלמטה דוקא מודה משום שהגדיים כו', אבל בהפליגו מן הכותל לא איכפת לן בגדיים בוקעים שהרי פרצת מבוי בעשר מראשו כמ"ש התוס' דף ו ד"ה אחד זה וכמ"ש המ"א ריש שסהז, אלא] היינו טעמא משום דלחי אינו נידון משום מחיצהח אלא בצירוף מחיצות גמורות שתים לפחותט אבל בלא צירוף מחיצות גמורות לא מהני כלל אלא [ב]כעין פסי ביראותי הלכך לא מהני אלא בסמוך למחיצה גמורה ולא במופלג ממנה שאינו מצטרף עמה משא"כ בצורת הפתח שא"צ לצירוף מחיצות כלל שהרי נעץ ד' קונדסין כו'יא ועי' סי' תר"ליב.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור