חלק שלישי; אגרת התשובה, פרק י׳

פרק י[מ: א אב] [פ: כו תמוז]והנה, תשובה עילאה זו, דאתדבקותא דרוחא ברוחא על־ידי תורה וגמילות חסדים, היא בבחינת המשכה מלמעלה למטה, להיות דבר ה׳ ממש בפיו, וכמו שכתוב: ״ואשים דברי בפיך״, ״וימינו תחבקני״ בגמילות חסדים, ד״חסד דרועא ימינא וכו׳״. אבל אדם התחתון צריך לילך ממדרגה למדרגה ממטה למעלה, היא בחינת תשובה עילאה ואתדבקות רוחא ברוחא, בכוונת הלב בתפלה, ובפרט בקריאת־שמע וברכותיה, כדי לומר: ״ואהבת וגו׳ בכל לבבך ובכל נפשך וגו׳״, באמת לאמיתו: וכן: ״והיו הדברים האלה וגו׳, ודברת בם וגו׳״, להיות דבר ה׳ בפיו באמת, ״ואין אמת וכו׳״: וכן לקיים כל המצות, כמו שאומרים: ״אשר קדשנו במצותיו״, כמו: ״הרי את מקודשת לי״, היא בחינת קדש העליון, לשון פרישות והבדלה, שאינו יכול להתלבש תוך עלמין, משום ד״כולא קמיה כלא חשיב״, אלא בבחינת סובב כל עלמין, הוא רצון העליון ברוך־הוא וכו׳, כמו שנתבאר בלקוטי־אמרים פרק מ״ו. וגם אחר התפלה אומרים: ״אליך ה׳ נפשי אשא״, דהיינו, לאתדבקא רוחא ברוחא כל היום וכו׳. וכל זה, על־ידי ההתבוננות בגדולת אין־סוף ברוך־הוא בהעמקת הדעת, ב״שתים לפניה״ וב״פסוקי דזמרה״, כנודע. [מ: ב אב] [פ: כז תמוז]ומאחר שהתפלה היא בחינת תשובה עילאה – צריך להקדים לפניה בחינת תשובה תתאה. וזהו שאמרו רבותינו־זכרונם־לברכה במשנה: ״אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש״, ופירש רש״י: ״הכנעה״, והיא בחינת תשובה תתאה לעורר רחמים כנזכר לעיל, וכדיליף התם בגמרא מקרא, דכתיב: והיא מרת נפש. אכן, בברייתא שם: ״תנו רבנן, אין עומדין להתפלל אלא מתוך שמחה״. ועכשיו בדור יתום הזה, שאין הכל יכולין להפוך לבם כרגע מן הקצה, אזי, עצה היעוצה להקדים בחינת תשובה תתאה בתיקון חצות כנזכר לעיל. ומי שאי אפשר לו בכל לילה – על כל פנים לא יפחות מפעם אחת בשבוע, לפני יום השבת, כנודע ליודעים, שהשבת היא בחינת תשובה עילאה, ושב״ת – אותיות ״תש״ב אנוש״, כי בשבת היא עליות העולמות למקורם כו׳, ובפרט תפלות השבת, ודי למבין. (ובזה יובן מה שכתוב: ״שובה אלי כי גאלתיך״, פירוש, כי מאחר ש״מחיתי כעב פשעיך״ היא העברת הסטרא אחרא, ו״גאלתיך״ מן החיצונים בהתעוררות רחמים עליונים, באתערותא דלתתא בתשובה תתאה כנזכר לעיל – אזי – ״שובה אלי״ בתשובה עילאה):