דהיינו שבחי' סוף מעשה דנשמות הצדיקים בעוה"ז בכל וא"ש עד יום הוי"ו עלה במ"תתקנד טרם שעלה ברצונו להאציל ולברוא כו', והצדיק הוא בחי' יסוד [שנק' יסוד] עולם, וע"כ עלה בחי' סוף מעשה דצדיקים בבחי' או"ח דמל' לעורר מח' ורצון הקדום דמל' דא"ס כמ"ש בריש הורמנא דמלכאתקנה כו', וזהו שא' במי נמלך אם יהי' לו רצון למל' כו' [ב]נשמתן של צדיקים שהן בחי' משפיעי' למל' כמו מיום הוי"ו לשבת וכמו"כ מאלף הוי"ו לאלף הז' דעוה"ב כמשי"ת וד"ל.
והנה ע"ד כל הנ"ל בטעם ענין ההכנה דיום הוי"ו לשבת יובן ג"כ בכללות הוא"ש דהוי עלמא דאלף הוי"ו והוא בחי' יום הוי"ותקנו בכלל מכין לשבת שהוא אלף הז' שנק' יום שכולו שבת בחי' מנוחה לחה"עתקנז בעצמות א"ס ממש. וביאור הענין הנה ידוע דיום הא' שהוא מאמר יהי אור כו' זהו אלף שנה דבחי' החסד דאצי' שהי' אריכות ימים לבנ"א וגם דור אנוש שהי' עוע"זתקנח היו ניזוני' בחסדותקנט כו', ואלף הב' מבחי' אור הגבו' דאצי' והי' המבולתקס וההפלגהתקסא כו', ואלף הג' בבחי' הת"ת הי' יצ"מ לישראל שהן בחי' הת"תתקסב כמ"ש ישראל אשר עמ' שכא ּ בך אתפארתקסג ו[הי'] מ"ת שהוא בחי' הת"תתקסד כמ"ש אשתקסה מימינו אשתקסו כו' כידוע, ואלף הד' בחי' נצח שהוא ענף החסדתקסז ממש כמ"ש נעימות בימינך נצחתקסח, ע"כ הי' רובו חסד כמו בנין בית ראשוןתקסט וב"ש ורוב טובה וברכה לישראל אך בסופו הי' חורבן ב"ש וקצת צרותתקע, ואלף הה' בחי' הוד ענף הגבורהתקעא רובו דיני' וגבורות, ע"כ הי' בו רוב צרות ועיקר שעבוד הגלות וכמו גזירות תתנ"ותקעב וכה"ג, עד זמן של["ג ל]אלף הוי"ו שבטלו הגירושי' והשמדותתקעג כו', ואלף הו' בחי' יסוד שכלול מחו"גתקעד וכל המדות כנ"ל ביום הו' בכל שבוע, וזמן ההכנה ליום השבת ביום וי"ו דוקא כנ"ל וכמ"ש והי' ביום הו' והכינו כו' שהוא לחם משנה דמן, וכך הוא באלף הוי"ו (מחצי היום ולמטה שהוא בשנת ת"רתקעה שזהו [כ]שעה א' אחר חצי היום וי"ותקעו בפרט כו') שכל התומ"צ שעושים כנס"י וצדיקי' שיהיו בימוהמ"ש עד כלות האלף הוי"ו הכל בבחי' הכנה ליום הז' שהוא אלף הז' דעוה"ב שאז בחי'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור