בס"ד. ר"ד אור ליום ג' פ' וארא, כ"ד טבת, ה'תשט"ו.
א. אחר תפלת ערבית, נתן כ"ק אדמו"ר שליט"א להרה"ח ר' שמואל הלוי לעוויטיןא סכום מעות עבור משקה לערוך התוועדות בקשר עם יום ההילולא.
והוסיף לומר, שכיון שישנם כמה ממאמרי אדמו"ר הזקן שמכינים להוציאם לאור שכבר מסודרים בדפוס ("אויפגעזעצטע")ב – יבחרו איזה מאמרים ללמוד בהם.
ב. הרש"ל התחיל לדבר אודות הנהגת כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בימי ההילולא של רבותינו נשיאינו, ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:
פרטי הדברים בזה נתבארו ברשימת כ"ק מו"ח אדמו"ר שנדפסה בקונטרס ב' ניסן תרח"ץג – החילוק בין הנהגת כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בימי ההילולא של אביו (אדמו"ר מהר"ש) וזקנו (אדמו"ר הצ"צ), לגבי הנהגתו בימי ההילולא של רבותינו נשיאינו בדורות שלפנ"ז, אדמו"ר האמצעי, ולפנ"ז – אדמו"ר הזקן.
ולהעיר, שכן נהג גם כ"ק מו"ח אדמו"ר, עם היותו דור שלאח"ז, וכנראה הטעם הוא מפני שרצה להתנהג כמו אביו.
ג. הרש"ל הזכיר את אגה"ק ד"ה איהו וחיוהי שבתניאד, שניכר שאדמו"ר הזקן לא הספיק לגומרה. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שהצ"צ כותב בסו"ס דרך מצוותיךה שאגה"ק זו היא "מגוף כי"ק אדמו"ר נ"ע אשר כתב בימים שלפני הסתלקותו בכפר פייענא".
יש עוד ענין שכתב רבינו הזקן בסמיכות להסתלקותו – הפתקא "נפש השפלה"ו.– כאשר שאלתי פעם אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר אודות הפתקא "נפש השפלה" (זוהי פתקא מוזרה ("אַ מאָדנע"), ללא התחלה וללא סיום כו'), העלה בת-שחוק על שפתיו ("ער האָט אַ שמייכל געטאָן"), ולא השיב מאומה. –
ומעשה שהי' כך הי'ז:
אדמו"ר הזקן נסתלק במוצש"ק פ' שמותח.
בערב שבת לפני כניסת השבת רוקן רבינו הזקן את כיסי בגדיוט, ומה שהי' בכיסיו – נתן להצמח-צדק,
– שהרי ר' משה נשאר בצד של הצרפתים, אצל חמיוי; ר' חיים אברהם הי' אז חולהיא; אדמו"ר האמצעי נשלח ע"י אביו לקרעמענטשוקיב. ובמילא נשאר רק הצמח-צדק עם רבינו הזקןיג –
ובתוך הדברים שמסר לו אז, היתה גם הפתקא "נפש השפלה".
ד. מספריםיד שבמוצש"ק פ' שמות הנ"ל הבדיל רבינו הזקן על קפה. – לא שמעתי זאת מכ"ק מו"ח אדמו"רטו, אבל כנראה שיש יסוד לשמועה זו.
א' הנוכחים אמר שגם כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע הבדיל על קפה במוצש"ק האחרוןיד. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:
בנוגע לכ"ק אדנ"ע – אין זה פלא, כיון שהסתלקותו היתה לאחרי מחלה ממושכת ("אַ געצויגענע קראַנקייט"), משא"כ אצל רבינו הזקן שהסתלקותו היתה בפתאומיות, והי' זה "אחר שהתפלל תפלת ערבית והבדלה . . בדעה צלולה ומיושבת כו'" (כמ"ש בהקדמת השו"ע).
– אדמו"ר האמצעי כותב במכתבוטז שקודם הסתלקותו "קלקלהמרה . . והקיא גאַל". בבית הרב ("אין שטוב") דיברו שהיתה זו מחלת הסוכר ("סכרת"), שהיתה נקראת: "האָניק קראַנקייט", והתרופות שישנם בימינו לא היו קיימות באותה תקופה.
ה. כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר שההילולא של רבינו הזקן היא "אַ פריילעכע הילולא".
הרש"ל הזכיר אודות מעלת יום הכ"ד בחודש. והוסיף כ"ק אדמו"ר שליט"א:
אודות חודש טבת – איתא בגמרא במסכת מגילהיז שהוא "ירח שהגוף נהנה מן הגוף".
וכבר דובר בהתוועדותיח שענין זה קשור עם הזמן דלעתיד לבוא שאז תהי' הנשמה ניזונית מן הגוףיט, והגוף – שהתהוותו מהעצמותכ – יקבל חיותו (לא מהנשמה, כמו עתה, אלא) "מן הגוף" דהעצמות, ה"גוף" ד"אחשורוש" (אודותיו מדובר בגמרא מגילה הנ"ל), "שאחרית וראשית שלו"כא, שזהו עצמות א"ס ב"ה.
[בהמשך להמדובר אודות מעלת הגוף – סיפר הרש"ל שכ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע אמר להרב יעקב מרדכי מפּאָלטאַוואכב שנהג שלא לישן בליל יוהכ"פכג, שביוהכ"פ צ"ל גם תענוג הגוף. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שזהו גם מ"שכד "לחיותם ברעב"כה].
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור