348
חוקת התורה גו' ויקחו אליך פרה אדומה תמימה גו'2057. ואיתא במדרש2058 יהי לבי תמים בחוקיך2059, זה חוקת הפסח וחוקת פרה אדומה, למה ששניהן דומים זה לזה, בזה נאמר2060 זאת חוקת הפסח, ובזה נאמר1 זאת חוקת התורה, ואי אתה יודע איזו חוקה גדולה מזו, משל לשתי מטרונות דומות שהיו מהלכות שתיהן כאחת, נראות שוות, מי גדולה מזו, אותה שחברתה מלווה אותה עד ביתה והולכת אחרי', כך בפסח נאמר בו חוקה, ובפרה נאמר בה חוקה, ומי גדולה, הפרה, שאוכלי פסח צריכין לה, שנאמר2061 ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת. ובמ"א2062 איתא פרה זו מצרים, דכתיב2063 עגלה יפה פי' מצרים, אדומה זו בבל כו', תמימה זו מדי וכו'. ולכאורה לפי זה הרי חוקת הפסח היא למעלה מחוקת הפרה, כי פרה זו מצרים, משא"כ פסח היא הגאולה ממצרים, ופסח הוי' על הפתח2064. וכן בכללות יותר, שד' הענינים שבפרה רומזים על ד' הגלויות, משא"כ פסח הו"ע הגאולה. גם צריך להבין במשל המטרונות הנ"ל שמשמעותו שפרה קודמת לפסח, דלכאורה, הרי פרשת חוקת הפסח נאמרה בר"ח ניסן, ושריפת הפרה היתה בשני בניסן. ועוד, דא"כ מדוע קורין פ' פרה לפני פ' החודש, והרי בכל עניני קדושה ישנו הכלל דמעלין בקודש2065, ואם פרה גדולה מפסח, מדוע קורין פ' החודש אחרי פ' פרה.
כל זה בהקדם המבואר בלקו"ת פ' חוקת2066, דצריך להבין מפני מה תקנו שיקראו פרשת פרה קודם הפסח2067, כדי שיטהרו כל ישראל לעשות הפסח בטהרה2068, ולמה לא תקנו זה גם קודם שאר הרגלים, שיש שם ג"כ קרבנות. ויש להוסיף בדיוק זה, ע"פ הידוע
349
ששבועות הוא למעלה מפסח, וסוכות הוא ג"כ למעלה מפסח, וא"כ למה תקנו ענין זה בפסח דוקא.
הוא, בהקדם הצד השוה דחוקת הפרה וחוקת הפסח (שנראות שוות). דהנה, פרה אדומה מורה על כללות עבודת האדם בזמן הגלות (כנ"ל שהפרה רומזת לד' גלויות), שבהיותו בגלות וחושך העולם, צריך האדם לפעול ענין של יציאה מן הגלות. אך יציאה זו אפשר שתהי' באופן של אתכפיא בלבד, שהרע הוא עדיין בתוקפו, וע"י עבודתו דוחה אותו. וכמו שהי' ביצי"מ, דכתיב2069 כי ברח העם, ומבואר בתניא2070 שענין הבריחה הוא לפי שהרע שבנפשותם הי' עדיין בתוקפו כו'. וזהו ענין הפרה, שהיא מדריגה פחותה, וכדאיתא בזהר2071 דפרה קבילת משמאלא, והיינו, שנוסף לזה שגם פני שור שבמרכבה הוא מהשמאל2072 (ולא כמו פני ארי' שהוא אל הימין16), הרי הפרה היא פחותה אפילו מפני שור, שמקבלת ממנו כו'2073. ובנפש האדם הרי זה מורה שהאדם נופל במדריגתו כ"כ, שלא זו בלבד שהוא משוקע בתאוות העולם, אלא עוד זאת שהוא מקבל מהם. ולכן צ"ל ענין שריפת הפרה, היינו היציאה מתאוות העולם כו'.
שריפת הפרה הו"ע סור מרע בלבד, ואין זה מספיק, אלא צ"ל גם העבודה בקו דעשה טוב. וכמבואר במ"א2074 בענין עשיית דירה לו ית' בתחתונים, שזהו כמשל מלך בו"ד שרוצים לעשות לו דירה נאה, שצריכים לפנות ההיכל מכל לכלוך וטינוף ואח"כ לסדר שם כלים נאים כו', וענינו בנמשל, שלאחרי הענין דסור מרע שהוא דוגמת ניקוי ההיכל, צ"ל הענין דעשה טוב כו', שענינו המשכה הכי נעלית, כידוע שרמ"ח מ"ע אינון רמ"ח אברין דמלכא2075, וכמארז"ל2076 ע"פ2077 ועשיתם אתם, מעלה אני עליכם כאילו עשאוני. וזהו מ"ש בפרה אדומה ונתן עליו מים חיים אל כלי2078, שזהו"ע ההמשכה מהחכמה (מעין מים חיים) לבינה (כלי), שהמשכה זו היא ע"י הארת אור עליון עוד יותר, כידוע2079 שדוקא ע"י המשכת אור עליון יותר יכול להיות יחוד חו"ב.
350
בכללות ענין הגלות, שלא מספיק היציאה מהגלות (סור מרע), אלא תכליתו הוא העלי' שנעשית על ידו, ועד לענין גילוי השכינה (עשה טוב), שהרי ענין הגלות הוא גם גלות השכינה, וכמ"ש2080 ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, וכתיב2081 עמו אנכי בצרה, וכמארז"ל2082 גלו לאדום שכינה עמהם, ולכן צ"ל גאולת השכינה מן הגלות, וכמאמר2083 והוצאתי אתכם נקוב והוּצאתי אִתכם, ועד שעי"ז באים אח"כ לגילוי נעלה יותר, כמ"ש2084 ולילה כיום יאיר, שלעתיד לבוא תתגלה מעלת הגלות שנמשל ללילה2085.
גם ענין הפסח, שבכללותו הו"ע עשה טוב (קיום מצוה), אבל ביחד עם זה יש בו גם ענין של סור מרע, כנ"ל בפירוש מ"ש ביצי"מ כי ברח העם, שהרע שבנפשותם הי' בתוקפו והיו צריכים לברוח מהרע.
שאמרו במדרש אי אתה יודע איזו חוקה גדולה מזו, שזהו בגלל הצד השוה שביניהם. וכמובן גם מענינם בספירות, שפסח ענינו ספירת המלכות, ופרה ענינה ספירת הבינה2086, והרי בכללות שוין מלכות ובינה במעלתם, ושניהם רומזים על התשובה כו'2087. וכמובן גם מזה ששניהם נרמזים באות ה' דשם הוי' (בינה – ה' ראשונה, ומלכות – ה' אחרונה)2088, וע"פ המבואר בשער היחוד והאמונה2089 שצורת האותיות מורה על אופן ההמשכה, מובן שזה שצורתן שוה ה"ז משום שתוכנם שייך זל"ז, וכן מפורש באגה"ק2090 שאותיות ה' עילאה וה' תתאה שייכים זל"ז.
נוסף על הצד השוה בין חוקת הפרה לחוקת הפסח, יש גם חילוק ביניהם. והענין בזה, דהנה, ענין פרה אדומה רומז לעבודת התשובה2091 כפי שהיא באופן נעלה ביותר, בדרך דילוג, ועד לדרגת התשובה דראב"ד2092 [שאין זה הסדר הרגיל (כמבואר בתניא2093) בתשובה גופא, שיש בה סדר והדרגה מלמטה למעלה, וכמבואר באגה"ת2094 דעיקר מצות התשובה מן התורה היא עזיבת החטא בלבד, ואח"כ יש
351
תשובה תתאה, ועד לתשובה עילאה כו']. ועבודה זו היא באופן דוהוציא אותה אל מחוץ למחנה גו' ושרף את הפרה2095, שהו"ע עבודת הרצוא2096, וכמ"ש בזהר2097 על הפסוק2098 הוציאוה ותשרף, בשלהובי טיהרא בגלותא, דהיינו2099, שמחמת שהוציאוה בגלותא כו', תגדל בחי' הצמאון והאהבה בחילא יתיר דבחי' תשובה, וזהו ותשרף, היינו רשפי אש האהבה (דלית פולחנא כפולחנא דרחימותא2100). משא"כ ענין הפסח הוא בסדר והדרגה, בתחילה אתכפיא, כי ברח העם, ורק אח"כ עולים למעלה מזה כו'. והיינו, שבתשובה גופא הנה פסח הו"ע תשובה תתאה, ביטול היש2101, ופרה הו"ע תשובה עילאה, אתהפכא2102. אבל בכללות יותר, הנה פסח הו"ע עבודת הצדיקים, ופרה הו"ע עבודת התשובה2103. ולכן המסקנא היא שהפרה גדולה, כמעלת בעלי תשובה על הצדיקים, דבמקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם2104, וכמ"ש הרמב"ם בהל' תשובה2105 במעלת הבעל תשובה על הצדיק, שעליו דוקא נאמר2106 טרם יקראו ואני אענה גו'.
זאת חוקת התורה וגו', שחוקת הפרה הו"ע התשובה שיש בה מעלה נפלאה כו', ועז"נ ויקחו אליך דוקא, שהלקיחה היא למשה, כי הכח לעבודה גדולה זו הוא ע"י משה2107, גואל ראשון הוא גואל אחרון2108, שבכחו לפעול בישראל ענין התשובה, באופן שתביא את הגאולה, שאז יהי' העילוי הכי נעלה, למעלה יותר מכמו שהי' בהתחלת הבריאה שעולם על מילואו נברא2109, וכידוע בענין תולדות מלא, שמ"ש לעת"ל אלה תולדות פרץ2110 הוא למעלה יותר מאלה תולדות השמים והארץ2111 שבתחלת הבריאה2112, כי, זה גופא שבינתיים הי' ענין של חסרון, הנה ירידה זו היא לצורך העלי', שזוהי העלי' שנעשית ע"י התשובה שבינתיים.
352
תהי' לנו – הענין דהוציאוה ותשרף, שדוקא בחוץ, בזמן הגלות, מתגלה שלהבת האהבה לאלקות שבלב כל אחד מישראל, כמאמר רבינו הזקן2113 על הפסוק2114 שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד, אַז אַ איד ניט ער וויל און ניט ער קען זיין אָפּגעריסן ח"ו פון אלקות, שזהו ענין התשובה שהבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומיד הן נגאלין2115.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור