106
לו יהונתן מחר חודש ונפקדת כי יפקד מושבך766. ופירש רש"י, ונפקדת, אבי (שאול) יפקדך וישאל היכן אתה, כי יפקד מושבך, שיהי' מושבך (שאתה יושב בו) חסר. ונמצא, שפי' יפקד הוא מלשון חסרון, ופי' ונפקדת הוא מלשון זכרון, שע"י שיהי' חסר מקום מושבו, עי"ז יזכור שאול עליו וידבר גינו767. והענין בזה, שאע"פ שהפי' הפשוט דיפקד הו"ע של חסרון, הנה בפנימיות הענינים768 הרי זה ענין הביטול שדוקא על ידו מגיעים לגילוי נעלה יותר כו', ע"ד מאמר רז"ל769 כל ת"ח שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר כו', שע"י הביטול (שפתותיו נוטפות מר) נעשה ראוי לקבל ההשפעה. וזהו ג"כ מ"ש770 אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה כו', שהעילוי דקרבנו לפני הר סיני (שעל זה אמרו רז"ל771 למה נקרא שמו סיני שירדה שנאה לאומות העולם כו') הו"ע הביטול כו'772. אך צריך להבין, איך יתאים זה עם הפירוש הפשוט שהזכרון (ונפקדת) נעשה (לא עי"ז שיפקד מושבך, אלא) ע"י שאול.
בהקדים הענין דר"ח, מחר חודש, שהו"ע יחוד שמשא וסיהרא773, והיינו, שהלבנה, בחי' המלכות, מקבלת מהשמש, בחי' ז"א. אך צריך להבין, מהו ענין היחוד שבר"ח דוקא, הרי יחוד זו"נ הו"ע שישנו בתמידות, כי, כל ההמשכות שבסדר השתלשלות הם מבחי' מלכות דא"ס, וכן ההמשכה בבי"ע היא מבחי' מלכות דאצילות, וכמו"כ ההמשכות שבעוה"ז הגשמי הם מבחי' מלכות דעשי', וכדי שתהי' ההמשכה ממלכות ה"ז ע"י יחוד זו"נ, ונמצא שזהו יחוד תמידי, ולא רק בר"ח. אך הענין הוא774, שהיחוד התמידי הוא בחי' יחוד חיצוני, משא"כ היחוד שבר"ח הוא בחי' יחוד פנימי, שעל ידו נעשה ענין של התחדשות
107
והולדה כו', שבשביל זה צ"ל תחלה יחוד עליון יותר. דהנה, יחוד זו"נ מצ"ע הוא בבחי' המדות, ששייכים לעולמות, וכמ"ש775 זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה. ובכדי שיהי' ענין של התחדשות, הרי זה ע"י ההמשכה מבחי' מקור הברכות, בחי' בינה, שהיא אם הבנים776, והוא ע"י יחוד חו"ב, ולמעלה יותר כו', ועד להמשכה מאוא"ס, ועי"ז נעשה בחי' הולדה והתחדשות בר"ח, שנעשה מציאות חדשה, והו"ע חדש אשתו777 כו'. וע"ד המבואר בענין כח ההולדה למטה, שזהו ע"י כח הא"ס שאין לו עילה וסיבה וכו' (כדאיתא באגה"ק778), שעל ידו דוקא נעשה ענין ההולדה, שהיא התהוות מציאות חדשה כו'.
מחר חודש ונפקדת כי יפקד מושבך, פי', מחר יהי' יחוד שמשא וסיהרא, ונפקדת, מלשון וה' פקד779, שהו"ע היחוד. ויחוד זה הוא ע"י שיפקד מושבך, שהו"ע הביטול כו', שזהו מה שהלבנה מתעלמת לגמרי לפני ר"ח, ועי"ז נעשה היחוד בר"ח, שהלבנה מקבלת אור חדש מהשמש. וזהו שיפקדך אבי, שאול מרחובות הנהר780, בחי' בינה781, כי המקור דבחי' ז"א היא בחי' בינה (אם הבנים), שבה היא התגלות עתיק782, שנמשך בה בשביל היחוד לצורך ההולדה.
ויאמר לו יהונתן (לדוד)783, הנה יהונתן הוא יה"ו נתן, נתן הוא ה' אחרונה, ת"ק בהכאה (ה' פעמים יו"ד פעמים יו"ד)784, וא"כ, יהונתן הוא שם הוי', י"ה ו"ה. לו, היינו לדוד, שהוא ג"כ ה' אחרונה. וא"כ צריך להבין מהו"ע ב"פ ה', היינו ביהונתן וגם בדוד. אך הענין הוא, שה' אחרונה דיהונתן (נתן) היא בחי' המלכות כפי שקשורה לג' האותיות יה"ו שלפני', ודוד ענינו בחי' המלכות בפני עצמה, והו"ע ב' הבחי' שבמלכות, בחי' ים וארץ, שבחי' נתן קאי על בחי' מלכות כמו שהוא בחי' ים המעלים בתוכו כל אורות ושפע דאצילות [וזהו שיהונתן
108
הוא בחי' יסוד785, שנק' כל786, שעל ידו נמשכים כל ההמשכות שבספירות, ואח"כ נמשך במלכות, בחי' כלה, שהוא כל ה']. ובחי' דוד הוא בחי' המלכות כמו שהוא מקור לבי"ע שזהו הנקרא ארץ. ועפ"ז, פי' ויאמר לו יהונתן לדוד, שדוד קיבל מאמר ודברי יהונתן, זהו כענין הפך ים ליבשה787, בחי' קרי"ס, שהו"ע בקיעת ההעלם כו'. ויש להוסיף ולהעיר, שגם הענין דקרי"ס קשור עם גילוי בחי' עתיק, כמאמר רז"ל788 בעתיקא תליא מילתא. ואז אמר יהונתן לדוד ושלשת תרד מאד789, ושלשת קאי על העבודה בג' קוין שעליהם העולם עומד (כדאיתא באבות790), ועי"ז תרד מאד, שתהי' ההמשכה791 גם בעשי' (וכמו שהוא כפשוטו שדוד ירד אז להסתתר בשדה). ודוקא עי"ז נמשך מלמעלה יותר, שזהו מ"ש24 וישבת אצל האבן האזל, כפי שמבאר הצ"צ792 שזהו כמו האי עלמא דאזלינן מיני'793, שפירושו שאנו נעשים בחי' מהלכים ע"י עוה"ז דוקא כו' (כמבואר כל זה בהמשך והחרים תרל"א במאמר דמחר חודש794).
לקשר כל זה עם מ"ש בפרשתנו795 ויהי ביום השמיני וגו', שמיני למילואים, הוא ר"ח ניסן796, עליו נאמר797 החודש הזה לכם, כזה ראה וקדש798, שזהו מולד הלבנה מחדש, שהו"ע יחוד שמשא וסיהרא, יחוד פנימי, ע"י ההמשכה מבחי' בינה – (יום ה)שמיני. וע"ז אמרו רז"ל799 אותו היום נטל עשר עטרות, ואיתא בכלי יקר והובא באוה"ת להצ"צ800, דמה שיום ח' זה נטל עשר עטרות הוא רמז למשארז"ל801 כנור של ימות המשיח יהי' של שמונה נימין ושל העוה"ב עשרה נימין כו'. וזהו שנטל עשר עטרות, כי עם היות יום השמיני עצמו הוא בינה, עכ"ז
109
נטל כל העשר, היינו התגלות הכתר, ע"ד הוא דא עתיקא802 (וכנ"ל שהתגלות עתיק בבינה).
בזה, כפי שמבאר הצ"צ35, שיש לפרש ע"פ מ"ש במדרש803 שעיקר שכינה בתחתונים היתה, כיון שחטא אדה"ר כו', עמד אברהם כו' עד עמד משה כו', נמצא שהאבות עד עמרם המשיכו השכינה רק בשמים, מרקיע א' לב' עד לרקיע האחרון הקרוב לארץ, שזהו"ע גילוי השכינה בשמים (בחי' ז"א), אכן משה הורידה משמים לארץ [החל מהענין דמ"ת שעל ידו הי' ביטול הגזירה דעליונים לא ירדו לתחתונים804, ולאח"ז ע"י עשיית המשכן באופן שתשרה שכינה במעשה ידיכם805, בי"ג וט"ו דברים806 שמהם נעשה המשכן ומקדש דאיקרי משכן807, שזהו כללות הענין דדירה בתחתונים808], וכדי להיות ההמשכה בארץ (בחי' המלכות) צ"ל מלמעלה יותר, וזהו שמשה (שהוא השביעי, וכל השביעין חביבין809) שהורידה משמים לארץ הוא ודאי ע"י המשכה מלמעלה יותר מבחי' האבות שהורידוה בשמים עצמו מרקיע לרקיע. והענין בזה, שההמשכה בשמים היא ע"י יחוד תמידי דאו"א, אבל שיומשך לארץ זהו ע"י יחוד פנימי ששרשו מע"ק. וזהו ענין ביום השמיני דוקא, בחי' אז810, אשר ז' הם ז"ת, אכן האלף, כללות ג"ר, משם דוקא נמשך שיהי' ירידת השכינה בארץ.
מובן גם בנוגע לדוד, עליו נאמר דוד מלך ישראל חי וקיים811, ודוד עבדי נשיא להם לעולם812, שענינו הוא ספירת המלכות [כידוע שמדריגת שלמה, שעליו נאמר813 וישב שלמה על כסא הוי', היא חכמה שבמלכות, משא"כ דוד הוא בחי' המלכות עצמה814], שעל ידה באים כל ההמשכות למטה כו'. וזהו שדוקא דוד הכין הכסף וזהב וכו' בשביל בנין ביהמ"ק815, שענינו שלימות המשכת השכינה למטה בארץ. וע"פ האמור לעיל בנוגע למשה, מובן שגם אצל דוד הוצרכה להיות
110
המשכה מלמעלה יותר כו'. וזהו ויאמר לו יהונתן (לדוד) מחר חודש ונפקדת גו', שבכדי שתהי' ההמשכה למטה, הרי זה ע"י ההמשכה מבחי' בינה (בחינתו של שאול), שבה נמשך ומתגלה בחי' ע"ק.
כללות ענין מולד הלבנה בר"ח קשור עם גאולת בנ"י, שמונין ללבנה ודומין ללבנה816, והם עתידים להתחדש כמותה817, שזהו ענין ונפקדת, לאחרי שכבר יצאו י"ח הענין דכי יפקד קושי ומרירות הגלות כו'. ובפרט כשנמצאים עדיין בחדש ניסן (שנשארו עוד שני ימים לחודש), שהרי בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל818, בשמחה ובטוב לבב, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור