104
מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים וגו'611, וידוע הדיוק בזה (בלקו"ת ובדרושי רבותינו נשיאינו שלאח"ז612), דצריך להבין לשון אלה מסעי שהוא לשון רבים, וכתיב אשר יצאו מארץ מצרים, והרי מארץ מצרים הוא רק יציאה ונסיעה ראשונה שנסעו מרעמסס לסוכות613, ואעפ"כ נאמר אלה מסעי (לשון רבים) גו' אשר יצאו מארץ מצרים, שמשמעות הכתוב הוא שכל מ"ב המסעות נק' הכל יצי"מ. גם צריך להבין מ"ש אשר יצאו מארץ מצרים ביד משה ואהרן, דלכאורה, הרי היציאה ממצרים היתה באופן שהוי' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן גו' ולילה בעמוד אש גו'614, ולפי העלות הענן גו' יסעו בני ישראל ובמקום אשר ישכן הענן שם יחנו גו'615, וכן ע"י הארון שהי' נוסע לפניהם616, ומהו הענין שיצאו ממצרים ביד משה ואהרן דוקא. גם צריך להבין מ"ש617 ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם, הרי מסתמא משה כתבם ככל התורה אשר הקב"ה אומר ומשה כותב (עד תומם618), ולמה הוצרך הכתוב להדגיש ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם. וגם צריך להבין מה שבתחלה נאמר מוצאיהם למסעיהם, ואח"כ נאמר ואלה מסעיהם למוצאיהם.
בהקדים כללות ענין מ"ב המסעות שנכללים ביצי"מ, שזהו לפי שהכוונה והתכלית דיציאת מצרים (לצאת מבחי' מיצר וגבול) היתה כדי לבוא לארץ ישראל, ארץ טובה ורחבה619, באופן של גאולה נצחית שאין אחרי' גלות, כפי שהיתה צריכה להיות הכניסה לארץ אילו זכו620. ומזה מובן, שכל זמן שעדיין לא היתה הכניסה לארץ באופן של גאולה שאין אחרי' גלות (כיון שלא זכו כו', ומפני חטאינו גלינו מארצנו וכו') – שענין זה יהי' רק בביאת משיח צדקנו, שאז יקויים גם
105
מ"ש621 ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך, כאשר נשבע לתת לך ארץ קיני וקניזי וקדמוני (נוסף על ארץ שבעה עממין)622, ואז יתוספו עוד שלש ערי מקלט623 (נוסף על שש ערי מקלט שהיו עד אז624) – נמצאים עדיין באמצע ענין המסעות שעל ידם יוצאים מארץ מצרים לבוא אל ארץ טובה ורחבה.
מובן, שענין המסעות ישנו גם עתה, כמו כללות הענין דיצי"מ, שעל זה אמרו רז"ל625 בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, ויתירה מזה, שהענין דיצי"מ צ"ל בכל יום ויום, כמבואר בתניא626, וכיון שכל מ"ב המסעות נק' הכל אשר יצאו מארץ מצרים, הרי מובן, שבכל יום ישנם כל מ"ב המסעות627. והיינו, שנוסף על תורת הבעש"ט628 שבמשך ימי חייו של כל אחד מישראל ישנם מ"ב מסעות, החל מזמן לידתו שזהו ע"ד היציאה מארץ מצרים, ועד שבא לארץ העליונה כו', הנה בפרטיות יותר ישנם מ"ב המסעות בעבודתו בכל יום, וכמובן גם מזה שבכל יום נעשה האדם ברי' חדשה629 (כמובא גם בשו"ע רבינו הזקן630 בביאור הטעם לנט"י שחרית), ולכן, כל עניני המסעות שישנם במשך כל ימי חייו ישנם בפרטי פרטיות בכל יום.
בזה, דהנה, כללות הענין דיצי"מ (שכולל כל מ"ב המסעות) שהו"ע הגאולה נעשה ע"י עסק התורה ומצוותי', שהרי בנוגע ללימוד התורה אמרו רז"ל631 אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, ועד"ז בנוגע לקיום המצוות, וכמבואר בתניא16 שהענין דיצי"מ שבכל יום הו"ע יציאת נפש האלקית ממאסר הגוף כו' [ולהעיר גם מפתגם בעל הגאולה די"ב תמוז632 שענין הגלות הוא רק בנוגע לגוף, אבל לא בנוגע לנשמה כו'], ליכלל ביחוד אור א"ס ב"ה ע"י עסק התורה והמצוות בכלל, ובפרט בקבלת מלכות שמים בק"ש, שבה מקבל וממשיך עליו יחודו ית' בפירוש באמרו ה' אלקינו ה' אחד633, וכפי שמסיים שלכן תקנו פ' יצי"מ בשעת ק"ש דוקא, מפני שהן דבר אחד ממש. ובכללות יותר שייך הענין
106
דיצי"מ לפרשה ראשונה דק"ש, שבה נאמר634 ואהבת גו' בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, שהו"ע קיום התומ"צ בשלימות, באופן שעושין רצונו של מקום (משא"כ בפ' שני' שבה לא נאמר בכל מאדכם, וכתורת המגיד635 שלכן נקרא עדיין אין עושין רצונו של מקום636, ועד שנזכרו בה ענינים ששייכים לגלות בגלל העדר קיום התומ"צ כו', כמ"ש637 השמרו לכם וגו'). וזהו מה שבפרשה ראשונה דק"ש (מואהבת עד ובשעריך) יש מ"ב תיבות, כנגד מ"ב המסעות638 (שצ"ל בכל יום), שהם בחי' רצוא ממטה למעלה (ואח"כ ויחנו, בחי' שוב, שזהו"ע שמו"ע שאומרים ברוך אתה הוי', שיוברך ויומשך להיות בבחי' גילוי כו').
ענין במסעות, שלאחרי הנסיעה הראשונה שנסעו מרעמסס לסוכות היו רוב המסעות באופן שהלכו במדבר דוקא (ואילו המסעות שלפנ"ז היו רק הכנה לעיקר ענין המסעות שהי' במדבר דוקא), וכמ"ש639 זכרתי לך חסד נעוריך גו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, שלא ישב אדם שם640, ועד שזהו מקום של נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים641. וענין הליכתם ממסע למסע במדבר642 [שהרי אע"פ שלא היו יכולים ליכנס לארץ ישראל בגלל גזירת המרגלים, עדיין היו יכולים להשאר במקום ישוב, או אפילו במדבר, אבל במקום אחד, וכמו שישבו בקדש ימים רבים, י"ט שנה643 (מתוך ל"ח שנה), ולא באופן שהיו הולכים ומטורפים, כמ"ש644 ויניעם במדבר], הי' בכדי להכניע את המדבר הגדול והנורא, שהוא מקור הקליפות כו', ועי"ז שבנ"י נסעו בו יחד עם הארון, כמ"ש645 ויהי בנסוע הארון וגו', שהו"ע התורה (אין בארון רק שני לוחות האבנים גו'646), הכניעו את הקליפות כו', ועד שפעלו להפוך את המקום שלא ישב אדם שם, שגם הוא יהי' ראוי לדירת אדם, כתפארת אדם לשבת בית647, שזהו ע"י התורה שנקראת אדם, כמ"ש648 זאת התורה אדם.
107
אבות הוא סימן ופעולה לבנים עד סוף כל הדורות649, שעי"ז יוכל כל אחד מישראל לעבוד את ה' ולהכניע גופו כו', והיינו, שאף שמצד עצמו הוא באופן שעיר פרא אדם יולד650, ויש בו נפש הבהמית שרוח הבהמה היא היורדת למטה651, הנה על זה היא עבודת האדם [כמבואר בתו"א פ' משפטים652 שעבודה הוא מלשון עיבוד עורות, שהיא עבודה קשה שדורשת יגיעה כו'], ובשביל זה יש צורך בהקדמת ענין הקבלת עול, כהאי תורא דיהבין עלי' עול בקדמיתא כו' (כלשון הזהר653 המובא בתניא654), להפוך את טבעו ולפעול על נפשו הבהמית הענין דואהבת גו' בכל לבבך24, בשני יצריך655, שזהו"ע התהפכות כל ז' המדות (כפי שכל מדה כלולה מששה, שאז הם במספר מ"ב) שיהיו בביטול לאלקות. וכן בנוגע לרמ"ח אבריו, שהיד המחלקת צדקה תהי' מרכבה לספירת החסד וכו'656. ועד שע"י העסק בעניני העולם כמו אכילה ושתי', ועסק הפרנסה באופן דנשאת ונתת באמונה657, פועל בירור (לא רק בעצמו, אלא גם) בכללות העולם, שנהפך ממדבר למקום הראוי לדירת אדם כו', כנ"ל.
כל זה נעשה ע"י הנתינת כח מלמעלה, שזהו מ"ש אשר יצאו גו' ביד משה ואהרן, כידוע שמשה הוא שושבינא דמלכא658, שפועל ההמשכה מלמעלה למטה, שזהו הסיוע מלמעלה שיוכלו לצאת ממצרים, ואהרן הוא שושבינא דמטרוניתא48, שפועל ההעלאה מלמטה למעלה (כידוע בענין לכה דודי לקראת כלה, ליתן לה כח לעלות כו'659), שזהו הסיוע מלמעלה שיוכלו לבוא לארץ טובה ורחבה. וענינם בעבודה, שמשה הו"ע התורה, כמ"ש660 זכרו תורת משה עבדי, לפי שמסר נפשו עלי' נקראת על שמו661, שהיא באופן של המשכה מלמעלה למטה, שזהו ענינה של התורה ע"י ההוראות שבה כו'. ואהרן, שעבודתו היתה בענין הקרבנות והדלקת המנורה עד שתהא שלהבת עולה מאלי'662, שזהו אופן
108
העבודה דהעלאה מלמטה למעלה, הו"ע התפלה, דכהני בחשאי כו'663, שענינה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה664. וע"י שני ענינים אלו נעשה כללות ענין המסעות באופן דויסעו ויחנו665, שהנסיעה היא העלאה מלמטה למעלה, והחני' היא ההמשכה מלמעלה למטה.
שענין זה יהי' בתוקף בל ישונה, מבלי להתפעל משינויי הזמן כו', הנה עז"נ ויכתוב משה גו', שזהו כמשל כתיבת שכל וחכמה באותיות הכתב, שהוא ירידת החכמה במעשה דאותיות הכתב666, ובזה נכלל גם ענין החתימה, שהוא הקיום על כל דבר שיחייב עצמו שכאשר יחתם שוב אין לשנות667 (וכפשטות הענין דתורה שבכתב שאי אפשר לשנות בה אפילו אות כו').
ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם668, מוצאיהם הוא מלשון מקור, כמו מוצא מים669, וקאי על מקור נש"י, ומשם המשיך משה הארה כדי להיות להם כח לעלות ממטה למעלה, שזהו למסעיהם, שהיא הנסיעה וההעלאה שמלמטה למעלה. ועי"ז נעשה אח"כ ואלה מסעיהם למוצאיהם, שזוהי העלי' עד לבחי' מוצאיהם כו'.
להוסיף ולבאר הענין דאלה מסעי בשייכות לזמן דבין המצרים. דהנה, בענין אלה מסעי גו' הובא בפירוש רש"י670 משל למלך שהי' בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאותו, כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה כל המסעות כו' כאן חששת את ראשך וכו'. והענין בזה, שענין החולי קשור עם כללות הענין דמפני חטאינו גלינו מארצנו, שחטא הוא מלשון חסרון671, החל מהחסרון בדקות, שחסר אצלו שער הנו"ן, שעי"ז נעשה חולה בגימטריא מ"ט672, ומזה נשתלשל ענין החולי כפשוטו, החל מחולה שאין בו סכנה, ועד לחולה שיש בו סכנה רח"ל. אך אין זה בסתירה לתורת הבעש"ט הנ"ל (ס"ב) שענין מ"ב המסעות (שביניהם יש
109
ענינים בלתי רצויים) ישנו בעבודת כל אחד מישראל, כי, ענין המסעות כפי שהוא בתורה הוא באופן רצוי [וכמובא שם18 לדוגמא בנוגע למסע דקברות התאוה673, ששם קברו את העם המתאוים674, שענינו בקדושה הוא מדריגה נעלית שבה לא שייך ענין התאוה], ורק מצד ענין הבחירה יש אפשרות שיבוא מזה ענין ששייך ללעו"ז כו' (כי את זה לעומת זה עשה האלקים675), אך עז"נ676 ובחרת בחיים, שכולל לשון ציווי וגם לשון הבטחה677, ולכן ברור הדבר שתהי' בחירתו של כל אחד מישראל בענין המסעות כפי שהוא בקדושה, באופן שעל פי הוי' יסעו ועל פי הוי' יחנו678. ועד שבכחם של בנ"י להפוך את המסעות שהיו באופן בלתי רצוי, שזהו ענין הקשור עם בחי' אלה דלעו"ז, שעז"נ679 על אלה אני בוכי', שזהו מצד החסרון בענין דאלה בקדושה, כמ"ש680 שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה – אלה תולדות השמים והארץ681, והיינו, שמצד החסרון בענין ההתבוננות רואים רק את עניני העולם, לשון העלם682, ולא רואים מי ברא אלה, ועל זה היא הבכי' כו' דזמן הגלות. אך ע"י בכי' זו, שמצטער על זה ביותר עד לבכי' כפשוטה, נעשה התיקון באופן שדוקא מצד ההעלם וההסתר של הגלות נעשה הצמאון והתשוקה לאלקות כו', ועד שמהפכים את הבכי' על הגלות לבכי' של שמחה (ע"ד מ"ש בזהר683 אודות ר"ע שזלגו עיניו דמעות מסודות התורה שבשיר השירים), כפי שיהי' בגאולה האמיתית והשלימה, כמ"ש684 בבכי יבואו.
אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים, שכל מ"ב המסעות נק' הכל אשר יצאו מארץ מצרים, והיינו עד חנייתם בירדן יריחו, שיריחו685 הוא בחי' ריח, שזוהי הבחי' שתתגלה לעתיד לבוא, כמ"ש במשיח והריחו ביראת הוי'686, דמורח ודאין687. ולאח"ז
110
נעשית הכניסה לארץ וחלוקת הארץ, לאלה תחלק הארץ688, ארץ כנען לגבולותי'689, ועד שירחיב הוי' אלקיך את גבולך, ארץ קיני קניזי וקדמוני11, בביאת משיח צדקנו, שאז יהפכו690 ימים אלו לששון ולשמחה ולמועדים טובים691, ושמחת עולם על ראשם692.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור