למשכיל שהרצון נק' חשך מפני שהוא מקור האמיתי שבהעלם מכל כלי הגוף ומאורותיהם כו'. ולכן הנשמות בהשגתם אף שיתענגו לא יוכלו לקבל מכתר שבמ' דאצי' שאין הענג אשר שם ערוך אליהם להיות בבחי' תפיסא בם כי איהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס בי' וכמ"ש ישת חשך סתרו שהוא בחי' אריך ונק' ג"כ כי אתה הוא אלקי' לבדיך, כי שכינה שבמל' דאצי' אע"פ שהוא למעלה מן הוי' שהוא מדות שבמל' כו', אבל לא נק' אלקי' לבדיך אלא שאלקי' דבינה הוא בחי' היש והתגלות העלם מקורו שהוא מזל ונקה מן העלם הרצון וכמ"ש במ"א שמהות כח ההתבוננו' נמשך התהוותו מאין ליש ממזל והארת מו"ס דא"א, ובהעלם הרצון אין ערוך להארת המזל הנמשך כמשל יניקת השערות כמ"ש במ"א, וע"ז כתי' אין ערוך לך למהותך ועצמותך שברצונך הפשוט כו'.
וזהו תחת אשר לא עבדת את הוי' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, שחיי העוה"ב נק' רוב כל כי בינה שבמל' דאצי' הוא הכולל כל הנבראי' מו' ימי המעשה שבמדת מל' ית' כידוע, ולכן כתי' לא תחסר כל בה. והשמחה וטוב לב הגנוז בלב ואינו נראה כשהוא משים כל מחשבתו ושכלו באותיות התורה שהמה רצונותיו ית' הרי נפשו קשורה במהותו ועצמותו ית', ואע"פ שהעונג שבנפשו אינה מרגשת העונג העליון דאצי' העצמי הגנוז ברצון המצוה להיות כי הושפלה המצוה בעניני זה העולם בלבושי נוגה כו' ציצית בצמר גשמי כו' ותפילין בקלף גשמי, עכ"ז הוא הגבה למעלה מהרגשת עונג הנפש בהתענגה על הוי' בתפלה או בתורה, שהרי בקבלתה ממקורה הוא רק זיו העונג לבד שמתגשם בבינה כנ"ל, וגם היא עצמה בהרגשת העונג שבה שהוא תופס מקום ויש כו', ובלימוד התורה שאינה בהרגשת התענוג רק בבחי' ההתקשרות כו', הרי היא באמיתי' ביטול עצמותה שאינה מרגשת עצמותה כלל כשמקשרת כל כחותי' באותיות התורה, וגם הרי אותיות התורה המה נובלות חכ' שלמעלה שהיא מו"ס דא"א חכ' שברצונו הפשוט למה ירצה כך כו' והרי מקושרת היא בעצמותו ית' ולכן המצוה גדול משכר המצוה.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור