ולכן דוקא לע"ל יהי' גילוי בחי' מי. כי עכשיו כנור של שבעת נימין היינו ז"ת ולימוהמ"ש יהי' של שמונה נימין שהוא המשכה מהבינה וכמ"ל בסי' י"ב ע"פ למנצח על השמינית ס"ג. ומזה יובן מה שאנו אומרים בר"ה ויוהכ"פ וטהר לבנו לעבדך באמת דלכאורה הלא הכל בי"ש חוץ מיראת שמים אלא כי בעשי"ת מאיר הבינה הנק' תשובה ובפרט ביוהכ"פ יום הסליחה שהוא בחי' מי יתן טהור מט א אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך אנכי מי שאנכי ע"פ וטהר לבנו כו'. וזשארז"ל באברהם ע"פ וה' ברך את אברהם בכל שהשליטו בינרו והיינו שהטעימן מעין עוה"ב שאז מי יתן והי' לבבם זה כו' ועמ"ש לקמן רסי' ט"ו ועמ"ש ע"פ מארז"ל אשריכם ישראל מי מטהר אתכם כו' מקוה ישראל ה'. דיש לפרש שבחי' מי מטהר אתכם כי מי דא עתיקא המתגלה בבינה ונק' מקוה ישראל ד' יודין דע"ב הנמשכים בבינה זהו מ' סאה וזהו ד' יודין שבס"ת אני לדודי ודודי לי שהם ארבעים יום שהי' משה בהר מר"ח אלול עד יוהכ"פ ולכן מי דוקא מטהר אתכם כי בחי' מי דא עתיקא יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי כו' ועפ"ז אנו מבקשים וטהר לבנו כו' ע"י מקוה ישראל ה'. וע' באגה"ק סד"ה והי' מעשה הצדקה שלום בענין ועבודת הצדקה השקט ובטח:
(ב) עו"ש במדרש תלים משל לבן מלך שארס בת מלך כו' המכוון כי יחוד העליון זהו ישועה להמשפיע ולהמקבל כנודע מענין הצדיק אבד כו' ובענין בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו דוקא וכמ"ש בזהר ויקרא ד"ה ע"א ע"פ גדול ה' כו' בעיר אלקינו. אימתי אקרי קוב"ה גדול בזמנא דכנס"י משתכחת עמי' הה"ד בעיר אלקינו כו' דמלכא בלא מטרוניתא לאו הוא גדול כו'. היינו ע"ד אין נותנין פרנסה לאדם אלא בשביל אשתו כו'. ע' בפרק הבע"י דס"ב סע"ב. ובמשה כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל כו' ועמ"ש מזה לקמן סי' מ"ח ע"פ גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו ושם סעי' ד'. משא"כ בגדלות נאמר וישח אדם וישפל איש וארז"ל פב"ת דסוטה דמ"ח סע"א שגורמין שפלות לשונאו של הקב"ה ואין איש אלא הקב"ה כו' ע"ש. ושפלות זו היינו שאין נראה גילוי אלקות בעולם. גם בחי' עת אשר שלט האדם כו'. משא"כ הגדולה זהו כשיש גילוי אלקות כמשארז"ל פב"ת דברכות דנ"ח סע"א תנא משם ר"ע לך ה' הגדולה זו קריעת ים סוף. ולכן אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו עיר היינו עולם הדבור. וכשמאיר הדברור עליון דאצילות זהו גילוי אלקות. משא"כ כשנמשך ע"י אתוון זעירין דהיינו ע"י מט"ט שרו של עולם שנק' נער וקטנות כו'. גם ע"ד שארז"ל שאין השם שלם כו' היינו שאין י"ה מאיר בבחי' ו"ה. וזהו"ע לאו הוא גדול כו'. ולכן הגאולה נק' ישועתו של הקב"ה ועמ"ש מזה בפ' נצבים וכ"ש שזהו ישועתן של כנס"י. ע"כ כנגד זה נאמר ב"פ מי יתן כו'. ועמ"ש ע"פ ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו. במד"ר ויצא ר"פ ס"ט. אין ת"ח מתחדד כו'. וע"ד ומתלמידי יותר מכולם. א"כ ע"י היחוד המשפיע ומקבל נוסף אור בהמשפיע. כי היחוד ע"ד כי אל דעות השפעת ד"ע בד"ת עי"ז נוסף אור גם בדעת עליון כו' מאור א"ס ב"ה ע' בסש"ב ס"פ מ"ו ועמ"ש ע"פ מי מנה עפר יעקב כו'. והנה המשפיע והמקבל נק' זכור ושמור. וא"כ בחי' מי הנותן ישועתם זהו"ע זכור ושמור בדבור א' נאמרו. וז"ש במדרש שם מי מעכב כו' ר"ל כי יחוד זה דזו"נ הרי צ"ל נמשך מע"ק. וכדרך שנתבאר ע"פ ואני תפלתי לך ה' עת רצון שזה נמשך כשיש עת רצון והיינו רצון העליון שהוא כתר. וזהו ואתה נותן להם את אכלם בעתו וכמ"ש מזה בלק"ת פ' מטות סד"ה עיני כל אליך ישברו וזהו כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה בישעי' סי' ס"ג ד' וארז"ל בסנהדרין דצ"ט ע"א ללבי גליתי לאבריי לא גליתי כי ליבא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור