גבי הוי' מקדים ארץ וזהו ע"ד הנ"ל הודו על ארץ כנ"ל ס"א. והנה שמים וארץ הם זו"נ. ור"א ס"ל כל מה שיש בשמים כו'. ור' יהושע ס"ל כיון שז"א משפיע לנוק' א"כ גם התולדות שבארץ עיקר ברייתן מן השמים. ור' הונא ס"ל כי עד"מ עיקר ההולדה הוא מזרע האם וטפת דכר רק מברר ומעמיד. ע"כ ס"ל עיקר ברייתן מן הארץ. ועוד דכתיב בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה א"כ ארץ שרשה מהחכ' שלמעלה מהתבונה והיינו נעוץ תחלתן בסופן דוקא. כמ"ש באג"ה סי' כ' ד"ה איהו וחיוהי שלכן יש בארץ דוקא הכח להוציא תולדות יש מאין משא"כ בשמים כו':
(ג) זח"ב פקודי דרל"ב ע"א באומרו שהמשכן הוא כמו שמים וארץ. פתח ואמר הללויה הללו את ה' מן השמים וגומר ת"ת תושבחתא דא אמר דוד לקבל רזא דשמא קדישא (פי' במק"מ זעיר אנפין ור"ל כי ז"א נק' שמים) דאיהו כללא דתושבחתא דכולא (יש לפרש עפמ"ש בזהר תרומה דקל"ו ע"ב ע"פ השמים מספרים כבוד אל. ונת' בסידור. ובמדרש תלים מדינה שהוא דר בה היא יכולה לספר בשבחו כו'. וכמ"ש מזה ע"פ השמים כסאי. וע' עוד בזהר פ' יתרו דפ"ה סע"ב ביום ההוא אענה נאום ה' אענה את השמים והם יענו את הארץ כו') תרין תושבתחן אינון כגוונא דרזא דשמא קדישא עילאה (פי' ז"א) דאיהו כללא דתושבחתא דכולא. ואינון דא ותושבחתא בתראה דאיהו כללא דתושבחתא דכולא דכתיב הללויא הללו אל בקדשו וגו' (היינו כדפירש"י בשבת פי"ו דקי"ח ע"ב דפסוד"ז הן שני מזמורים הללו את ה' מן השמים והללו אל בקדשו) אבל דא הוה על עשר מינים (והם עשר ספירות הנרמזים בהללו אל בקדשו) ודא הוה על שבע (פי' ז"ק הנרמזים בהללו את ה' מן השמים). וכולא רזא חדא בשמא קדישא. הללויה הללו את ה' מן השמים איהו שירותא דשית סטרין לאתפשטא לתתא (פי' המק"מ דהיינו ת"ת בסוד היכל הרצון שהוא ראשון לששה היכלות. להאיר למל' ולבי"ע. ובזהר פ' תרומה דקל"ג ע"ב בענין שית תיבין דשמע ישראל. גבי כדין כל אינון שית סתרין אתעבידו חד כו' ורזא דא ו'. ושם דף קל"ד רע"א אחד לעילא בשית סטרין. בשכמל"ו הא שית סטרין אחרנין כו'. ושם ע"ב משמע שית תיבין דשמע ישראל זהו יחוד ו"ק דאצילות בבינה הנקרא עלמא עילאה. ושית תיבין דבשכמל"ו זהו יחוד ו' היכלות דבריאה במל'. ועמ"ש ע"פ ששה משמותם על האבן האחת כו' וע"ש בזהר דקל"ה סע"א כגוונא דאינון (פי' ו"ק דזעיר) מתייחדין לעילא באחד אף הכי איהי אתייחדת לתתא ונת' בסידור. וע' עוד מזה בזח"א פ' בראשית די"ח ע"א וע"ב. וא"כ לפ"ז פירש הללו את ה' מן השמים זהו ו"'ק דזעיר שיעלו מ"ן לבינה דהיינו כענין דאינון מתייחדין לעילא באחד שהוא ביטול ו"ק לבחי' דלאו מכא"מ א"כ. וגם ע"ד שפי' בזהר פ' אמור דצ"ג ע"א בענין ג"פ קדוש דפי' קדוש קדש ו'. שבחי' קדש הוא אין בו וא"ו. כי הוא"ו מורה על המשכה להיות סוכ"ע וממכ"ע בלק"ת בשה"ש בד"ה צאינה וראינה הראשון. וע"י אמירת קדוש מתעלה הוא"ו שהוא בחי' שמים עילאין לעילא בחו"ב ואז נהיר ההוא קדש בהו וכדין אקרי לעילא קדוש. ועמ"ש מזה בלק"ת פ' אמור בביאור ע"פ ונקדשתי בתוך בנ"י. וא"כ עד"ז ממש הוא ענין הללו את ה' מן השמים שירותא דשית סטרין שהילול זה כעין עליות הוא"ו לבחי' קדש ועי"ז נהיר ההוא קדש בהו כנ"ל. ונ"ל דהזהר מפרש שמים שם מים והוא החסד שהוא ראשית הו"ק. ונקרא יומם דאזיל עם כולהו יומין. ולכן נק' שירותא דשית סטרין) דדא איהו רזא דקיימא לשאלה כד"א כי שאל נא לימים ראשונים כו' (ר"ל עד כאן מגיע אתעדל"ת להמשיך עי"ז אתעדל"ע משא"כ ג"ר הוא למעלה מאתעדל"ת כמ"ש בקר"ח שער הענוה פ"א. ולכן עיקר פסוד"ז הוא הללו את ה' מן השמים. שזהו כת האתעדל"ת של האדם לעורר
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור