ס"פ ואתחנן ע"פ ובכל נפשך כו' אר"מ על כל נשימה ונשימה שאדם מעלה חייב לקלס את יוצרו מנין שנאמר כל הנשמה תהלל יה עכ"ל. ועיין בת"א בד"ה רני ושמחי. בפי' כל הנשמה תהלל יה. שע"י רצוא ושוב ממשיך בחי' י"ה. היינו כי ביו"ד נברא העוה"ב ובה"א נברא העוה"ז. וה"א זו היא ה' אחרונה. והטעם שנברא העוה"ב ביו"ד והעוה"ז בה"א יובן עפמ"ש בת"א ס"פ לך לך בד"ה שרי אשתך. וע' באג"ה ד"ה ויעש דוד שם מענין זה. וע"כ ע"י רצוא ושוב ממשיך בחי' יו"ד שבו נברא העוה"ב עד ה"א אחרונה שבה נברא העוה"ז. וע' בענין עשיית ה' אחרונה בזח"ג פ' בלק דקצ"א ע"א שזהו ענין גבורי כח עושי דברו כו':
(ד) פ' אחרי פי"ט קפ"ו א' כל הנשמה תהלל יה אם אתה עושה ה"א חי"ת אתה מחריב את העולם כו'. וכ"ה בשה"ש רבה בפסוק ראשו כתם פז. כ"ט ד'. באיכה ע"פ פרשה ציון דס"ט א' שכשהיו מעלין הבכורים בעזרה היו אומרים כל הנשמה תהלל יה. וכ"ה בירושלמי פ"ג דבכורים. ואולי העלאת הבכורים שייך לענין ריח שהרי לא הי' אכילת מזבח. כי נתנו לכהנים. א"כ בבהמ"ק לא הי' מהם רק כענין ריח כו' ודוגמת דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף כו'. ע"כ שייך כל הנשמה תהלל. או כי בכורים הם מגיעים בג"ר כמ"ש בזח"ג פ' פינחס דרנ"ג א' ע"פ וביום הבכורים. והרמ"ז שם וכ"כ המ"ח בספרו הון עשיר על המשניות במסכת בכורים. שהן ג"ר. וג"ר הם בחי' י"ה. וגם נש"י נק' בכורים ע"י שעלו במחשבה ומחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר. ולכן כל הנשמה תהלל יה שייך לבחי' בכורים. וע' זח"ב פ' תרומה דקס"ה ע"ב ע"פ סולו לרוכב בערבות ביה שמו:
בדה"י א' סי' כ"ב ח'. הנה בן נולד לך כו' כי שלמה יהי' שמו ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו. בירושלמי ספ"ק דברכות ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב. ושמו של יצחק לא נשתנה. אלו אבותן קראו אותן בשמן אבל יצחק הקב"ה קראו יצחק שנאמר וקראת את שמו יצחק. ד' נקראו עד שלא נולדו ואלו הן יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה כו'. שלמה כי שלמה יהיה שמו עכ"ל. ובמד"ר פ' לך לך פמ"ה ד"נ ע"ד א"ר יצחק שלשה הן שנקראו בשמם לפני הקב"ה עד שלא נוצרו ואלו הן יצחק ושלמה ויאשיהו כו' וי"א כו' ע"ש. והנה מה שלא נשתנה שמו של יצחק משום שהקב"ה קראו יצחק יש לפרש משום שזהו הארה מבחי' אני הוי' לא שניתי. כי יצחק הוא ענין הצחוק והתענוג שיהי' לע"ל כמ"ש בת"א ר"פ ויצא בענין ושבתי בשלום אל בית אבי כו'. וביאשיהו כתיב וכמוהו לא הי' לפניו מלך אשר שב לה' כו'. וי"ל שם יאשיהו שנתייאש מהעוה"ז וכמ"ש בר"ח שער התשובה פ"ה דקי"ז ע"ב וז"ל ובענין סדר הצומות וכיצד יעשה כתוב בספר הקנה וז"ל ואומר לך בני הרוצה לשוב בתשובה יתייאש מן העוה"ז כו' וימשוך כל מחשבותיו אל ה' ית' כו' ע"ש. ולכן זוכה לעוה"ב ששם גילוי מבחי' אני הוי' לא שניתי כו'. וענין שלמה כי הנה ארז"ל בפי' במלך שלמה במלך שהשלום שלו. ובפרד"ס ערך מלך הביא ג' פירושים בזה. האחד דקאי על תפארת ונק' מלך שהשלום שהוא יסוד הוא שלו כנודע. כן פי' בזהר פ' תרומה דקכ"ז ע"ב המלך שלמה מלכא דשלמא דיליה ודא הוא מלכא עילאה ופי' הפרד"ס דהיינו תפארת. וכדבריו משמע בזח"א פ' בראשית דכ"ט ע"א. וכ"מ מסיפי' דקרא בעטרה שעטרה לו אמו ופי' בזהר יתרו דפ"ד ע"א דא יובלא שהיא בינה א"כ ממילא מובן כי במלך שלמה הוא תפארת. אך מה שהשלום שלו י"ל לפי שת"ת עולה עד הכתר וממשיך הארה רבה ועצומה מאוא"ס ב"ה מבחי' דלאו מכא"מ איהו כלל ועי"ז עושה שלום במרומיו בין מים ואש שהם חו"ג כמ"ש באג"ה סי' י"ב ד"ה והי' מעשה הצדקה שלום. ומ"ש הפרד"ס דפי'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור