דוד שהוא המל' בחי' צור לבבי. כי היחוד זהו ענין כי אל דעות ה' בחי' והאדם ידע כו' גלוי דעה עליונה איך כולא קמי' כלא חשיב. ועד"ז יובן ענין* וביום שמחת לבו זהו בנין בהמ"ק. דצ"ל מדוע נק' בהמ"ק שמחת לבו. ולפי הנ"ל א"ש דאז ע"י הקרבנות נמשך בחי' יחד לבבי דהיינו צור לבבי וחלקי אלקים כי הקרבנות הן להוי' א"כ עי"ז נמשך שאור הוי' מאיר בשם אלקים. וזהו שנאמר צמאה נפשי לאלקים לאל חי מתי אבא ואראה פני אלקים דקאי על עלי' לרגלים. וע' בילקוט בתלים סי' מ"ב סוף רמז תשמ"א פי' ע"ז כמה פירושים ושם שזהו ענין ויתן לך האלקים שיתן לך אלהותו. והיינו כמ"ש במ"א בפי' אלקינו. שאין אומרים כן על שום שם הגם כי חלק הוי' עמו. אך עכ"ז שיומשך בנו ממש זהו ע"י שם אלקים והיינו אלקינו וזהו ויתן לך האלקים. וזהו ג"כ ענין שהיין דנסכים נק' יין המשמח אלקים. ועמ"ש בד"ה ששה משמותם על האבן האחת מענין וביום שמחת לבו זה בנין בהמ"ק. ועמ"ש מזה בת"א ס"פ בראשית סד"ה צאינה וראינה. וביום שמחת לבו נמשך בחי' בעטרה שעטרה לו אמו. והעטרה הוא בחי' כתר. ועמ"ש במ"א בענין סנדל קושר כתרים לקונו מתפלותיהם של ישראל. ושם פי' שע"י העטרה נמשך שמחת לבו. ופשטי' דקרא שע"י יום שמחת לבו אז נמשך בעטרה שעטרה לו אמו. וזהו ע"ד שנתבאר בזהר ר"פ וארא דכ"ב ע"א בענין עד תאוה גבעות עולם וגם ע"ד מ"ש בזהר ויקרא דף ה' ע"א בפירוש אימתי גדול הוי' כשהוא בעיר אלקינו שע"י ששם הוי' נמשך להתחבר ולהאיר בבחי' עיר אלקינו שהיא משם אלקים אזי נמשך תוס' אור בשם הוי' מעצמות אור א"ס עד שעי"ז דוקא נק' גדול הוי' שזהו ענין לך ה' הגדולה והגבורה כו'. ועמ"ש מזה ע"פ כי תשא את ראש בנ"י דלפעמים נאמר וישח אדם וישפל איש עיין במסכת סוטה דמ"ח סע"א מה שאמרו ע"ז. וזהו מ"ש ביומא דס"ט ע"ב אתא ירמי' לא אמר נורא כו'. והיינו לפי שאינו בעיר אלקינו אבל בהיותו בעיר אלקינו עז"נ גדול הוי'. ומזה יובן ענין בעטרה שעטרה לו אמו ביום שמחת לבו דוקא:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור