כו'. ועמ"ש ע"פ ובשנה הרביעית יהיה כל פריו הלולים שהוא נגד שליש תחתון דתפארת. וביאור ענין טבורו פתוח נתבאר בתו"א בד"ה וארא אל אברהם. ולפרש"י דקרבי של אמו קאמר היינו מה שהנשמה היא בבחי' עיבור בבטן המל' דאצילות כו':
(ב) רבות ויקרא ס"פ ד' קס"ט ד' ברכי נפשי כו' וכל קרבי בשעה שהוא במעי אמו:
(ג) זח"א לך לך דפ"ז ע"א לדוד ברכי נפשי את ה' בגין דרגיה קאמר (היא בחי' מל') ואמאי ברכי נפשי את ה' את לאתקשרא בקשורא דלעילא (כי את היינו את הטפל וזהו כשמתייחדת עם שמשא. דהיינו כשהגילוי כלול במקורו בההעלם כמו זיו השמש כשהוא תוך השמש נק' את. וכשנעשית ראש לשועלים נק' עת כמ"ש בד"ה ואתחנן כו' בעת ההיא). ועיין בזח"ג בלק דק"צ סע"ב מענין ברכו את. וכל קרבי מאן קרבי אלין שאר חיון ברא. דאקרין קרביים כד"א ומעי המו עליו (שיר ה' ד') עכ"ל. ועמ"ש בפ' בראשית די"ג סע"א בענין בן יקיר לי כו' ע"כ המו מעי עליו בירמי' ל"א משמע שם דהוא יסוד דנוק' שהחדר נק' מעיה כמ"ש בס"ט סי' קפ"ז ס"ק י"א. אמנם בכאן דאומר שהם חיון ברא פי' בז"ח שנקראו קרביים לפי שהם יוצאי מעיה שהיא הוציאה אותם. א"נ על שם שבזמן היחוד נכללים כולם יחד בסוד ההיכלות הנכללים דא בדא ונעשים נקודה חדא בתוכה לכך נקראו קרביים שבתוכה ובקרבה הם יושבים עכ"ל:
(ד) וז"ל הפרדס בעה"כ ערך קרביים שהביא מאמר הנ"ל. וכ' נראה שהוא מפרש הענין הזה על חיות הקדש וקראם חיון ברא מפני שהם חוץ לאצילות (ולפע"ד י"ל מפני שחצר הכבד מפסיק בין מעיים וקרביים ובין אברי הנשימה שהוא ענין הפרסא המפסקת הנז' בזח"א ל"ב ב'. ולפי שהם למטה מהפרסא נק' חיון ברא) ונקרא קרביים ע"ש שהם קרובות לאצילות. והביא ראי' מפסוק ומעי המו עליו. כי מעיים וקרביים הכל דבר אחד. וענין המו מעי עליו הוא אל שאלתם איה מקום כבודו כו' וזהו המו פי' הומים ומשוררים כו' כדרך החיות המשוררים לשכינה עכ"ל:
(ה) אדמו"ר נ"ע פי' שיש מלאכים הנק' בני אלים והם חיצוניות העולמות ונק' רגליים. והקרביים הם המלאכים שבבחי' פנימיות יותר והם הנק' בני אלהים. וכמו שבקיבה וקרביים מתברר המאכל והמובחר נעשה ממנו חיות למוח ולב וכל האברים והפסולת יוצא לחוץ כמ"כ כנ"י נק' רעיתי מפרנסתי שמפרנסין לאביהם שבשמים כו'. והעלאת מ"ן שלהם הנק' לחמי מתברר ע"י המלאכים הנק' קרביים ומהמובחר עולה להיות מתעלה בבחי' לב העליון. כמ"ש ע"פ אני ישנה ולבי ער. ומהפסולת נמשך להיות השפעת עוה"ז אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל כו'. כ"כ בד"ה ברכי נפשי ובד"ה יסובבנהו יצרנהו ובד"ה אני דפ' ציצית ובד"ה ונשב בגיא. והביא ראי' לזה ממ"ש בזהר דאצטומכא הוא מקום הבירור כו'. וז"ל המא"א אות א' סעי' ק"ס אצטומכא נק' המל' כי בה בשול כל הדברים העולים מתתא לעילא. מ"ן סוד האכילה כמו האצטומכא המבשל המאכל וזן כל הגוף עכ"ל. ועיין מענין אצטומכא בזח"ג פינחס דף רל"ה א' ודף רל"ד ב'. ובמא"א אוף קו"ף סכ"ו קורקבן מל' כי היא מקבלת הקרבנות תחלה כמו הקורקבן עכ"ל. ושם אות מ"ד קיבה נק' המל' וכו' עכ"ל:
(ו) ובמ"א מצאתי שכ' וז"ל כל ענין עבודתינו הוא להעלות מ"ן מתחת הפרסא למעלה כמו כל עניני המצות שנלקחים מתחת הפרסא שחיותם מק"נ המעורב טו"ר ואין ניכר התערובת כו' כמו למשל מאכל גשמי כו' וע"י אפייה בדחילו ורחימו (כמ"ש בד"ה כי תבאו כו' ושבתה הארץ מענין מאפה תנור) אזי נתברר הטוב
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור