ובהרמ"ז שם. ובילקוט בש"א רמז קל"א די"ט ע"א. בילקוט שם פי' שאמר זה כשהיה אצל אכיש ונצטרך לשטות כו' ע"ש. וע' מזה בהרמ"ז פ' וישלח על דקס"ו ע"א. והנה בפ' בלק שם פי' הרמ"ז ואז סט"א אתכפייא וזהו שאנו אומרים אברכה את ה' בכל עת שסט"א נק' בכל עת כנזכר בזהר פ' אחרי דנ"ח ע"ב בפירוש ואל יבא בכל עת אל הקדש כי את הכל עשה יפה בעתו דוקא. והטעם שנקראת בכל עת מפני שהיא מזומנת תדיר בלי הזמנה כו' עמ"ש ע"פ אל תבטחו בנדיבים. ולכן ע"י הברכה וההזמנה אתכפייא סט"א וזהו אברכה את ה' בכל עת. ובבחיי פ' תרומה קי"א ג' ע"פ אורך היריעה כ"ח באמה פי' כנגד כ"ח עתים שבספר קהלת ועליהם נאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ועליהם אמר דוד אברכה את ה' בכל עת. וא"כ עד"ז י"ל ג"כ פי' עושה צדקה בכל עת ועמ"ש ע"פ והיה אמונת עתך חוסן. עתך היינו עת דקדושה ע"ד ושריך בעת יאכלו:
כג ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו. ע' במדרש אסתר ע"פ ויבז בעיניו כו' אני לא יכלת. עיין במד"ר פ' תשא פמ"ג דקנ"ז סע"ד ע"פ ויחל משה את פני ה' אלקיו ורבנן אמרי מהו ויחל שעשה את המר מתוק כו' ע' זח"א בהקדמה דף ד' ע"א ענין מהפך חשוכא לנהורא וטעמין מרירו למיתקא ופי' מהפך חשוכא לנהורא נתבאר בלק"ת בד"ה ואתחנן אל הוי'. וזהו ג"כ ענין כי נר מצוה ותורה אור. המאירה לנר הוי' נשמת אדם. כמ"ש בת"א בד"ה רני ושמחי הראשון. וענין וטעמין מרירו למיתקא זהו ענין שמחים ביסורים שעליהם נאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ע"ד מוציא חמה מנרתיקה והו"ע ודרך חיים תוכחת מוסר דהיינו בחינה שלמעלה מנר מצוה ותורה אור כי נר מצוה זהו מל' ותורה אור היינו ז"א כמ"ש בזח"ב תרומה קס"ו ב'. אבל ודרך חיים היינו בחי' בינה הנק' עוה"ב לפי שבה התגלות עתיק וזהו"ע כי עמך מקור חיים וה"ע י"ה כי ביו"ד שהוא חכמה נברא עוה"ב שהוא ה"א עילאה ע' בד"ה לך לך ובד"ה רני ושמחי הראשון ואיך יבא לשמוח ביסורים עיין סש"ב ר"פ כ"ו ע"פ אשרי הגבר אשר תיסרנו י"ה. ובאג"ה סי' י"א ד"ה להשכילך בינה. ובסי' כ"ב בענין אם רחץ ה' את צואת בנות ציון כו' ובלק"ת פ' חקת בד"ה ויעש משה נחש נחשת וע"ש דנחום איש גם זו הי' יכול עי"ז להפך גם למטה המר למתוק. וכ"ש בשגם זה משה שהי' יכול להפך מדה"ד למדה"ר.וזהו ויחל משה שעשה את המר מתוק. את פני ה' אלקיו ע"י שהמשיך הארת פנים דע"ק בז"א. כמ"ש בזח"ג ויקרא דט"ו ע"א בענין ישר יחזו פנימו. ובאד"ר דקל"ח א' כמה חילא דמשה כו'. וזהו עמד בפרץ לפניו. לפניו דוקא שהמשיך מפנים דע"ק לפנים דז"א וזהו ענין בפרץ ע"ד שהמלך פורץ לו דרך. וכענין נפרצה לו פרצה עלה הפורץ. מעין העוה"ב. וכמו גבי אלה תולדות פרץ נאמר תולדות מלא בשני ווי"ן כמ"ש מזה במד"ר פ' בראשית פי"ב. ולכן פרץ גימט' ש"ע נהורין. ופי' לולי זהו כמ"ש במד"ר ס"פ ויצא כ"מ שנאמר לולי אינו אלא בזכות אבות ועמ"ש לקמן סי' קכ"ה ע"פ לולי ה' שהי' לנו בקום עלינו אדם כו' וזהו הק"ו אני לא יכולתי מדה"ד שלמעלה מפני שיש בכחם לעורר מע"ק ששם לית שמאלה ומשם נמשך הושיעה ימינך וענני ק"ו להבדיל כו' המן שהוא מסיני הדין סוספיתא דדהבא כו'. ובענין לולי עמ"ש בענין דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא ובענין יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים. ומזה יובן ענין לולי שהוא בזכות אבות:
מח ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם. זח"א פ' בראשית דף ל"ד ע"א. דהא תרין עלמין נינהו עלמא עילאה ועלמא תתאה כד"א מן העולם ועד העולם מלך עילאה מלך תתאה וע' מענין מלך עילאה ומלך תתאה בזח"ב ר"פ יתרו
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור