וזהו ענין ויקרא הוי' הוי' לקשר ולחבר ב' שמות הוי' אשר יש פסיק טעמא בינייהו דהיינו רקיע המבדיל בין מים למים דהיינו בין ז"א לע"ק כמ"ש בספד"צ רפ"ה וה"ע הפרוכת המבדיל בין הקדש שהוא ז"א ובין קדה"ק שהוא א"א, אך ענין המגביהי לשבת היינו כאשר מגביהי' הפרוכת ונכנס כה"ג בבית קדה"ק וכמו ויקרא הוי' הוי' כמ"ש בת"א פ' בשלח סד"ה וירא ישראל, והיינו ע"י התשובה שהיא בחי' עד יעבור עמך הוי' כמ"ש בד"ה האזינו השמים, וכמ"כ מעוררים עי"ז לעילא להיות המגביהי לשבת וע"ד שפי' בת"א פ' יתרו בד"ה זכור ושמור בדבור אחד נאמרו וז"ל וניתן להם כח זה במ"ת שהם יעלו וינשאו בחי' אדם ג' קוין למעלה מבחי' אדם וכמש"ש והחיות בנשאם את הכסא נושאות את מראה אדם שעליו למעלה לבחי' כי לא אדם הוא כו' למעלה מבחי' וגדר ההשתל' להמשיך משם אור חדש לבחי' אדם שעל הכסא והוא בחי' המשכה חדשה ואור חדש מבחי' סוכ"ע לבחי' ממכ"ע עכ"ד. וזהו כה' אלקינו המגביהי לשבת. כי הנה בחי' דמות כסא כו' ועל הכסא דמות כמראה אדם זהו בחי' ממכ"ע שהוא ענין סדר ההשתל' ג' קוין חג"ת שנאצלו ע"י צמצומים עצומים כו' אכן המגביהי לשבת שיתעלה הכסא ובחי' אדם לבחי' עצמות אא"ס והיינו ע"י הכתר עליון שהוא הממוצע המחבר עצמות אא"ס עם הנאצלים. וזהו כה' אלקינו דווקא כי האבות הן הן המרכבה שהן הן המגביהים ומעלים בחי' אדם לבחי' כי לא אדם הוא ע"י בחי' שאו לגלגלתם בד"ה במדבר סיני. קיצור ענין המגביהי לשבת עליית ז"א בא"א ע"ד והחיות נושאות את הכסא ועי"ז מתעלה בחי' כמראה אדם שעל הכסא לבחי' כי לא אדם הוא. וזהו המגביהי ביוד יתירה לרמוז שעלייה זו מהחכמה שהיא יוד או שמרמז על עילוי אחר עילוי. וכמו ביוהכ"פ ז"א עולה בעתיקא ומ"מ כאלקים תשוב לגבי עתיקא. ואור החמה יהיה כאור שבעת הימים. ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה. עליית כבש לבחי' כשב. המאריך באחד והבדילה הפרוכת יהי רקיע ויקרא הוי' הוי' עמ"ש סד"ה למנצח על השמינית. והיינו ע"י התשובה עד יעבור עמך הוי' וע"י הביטול ע"ד חותם שוקע שמלמטה ממשיך חותם בולט שלמעלה וזהו כי בצלם אלקים עשה את האדם. ועלייה זו למעלה מסדר השתלשלות. והמק"מ כתב שיש עלייה זו בכל שבת וזהו ענין עולת שבת בשבתו פי' עליית ז"א הנק' שבת בעתיק שה"ע שבתו עיין בזהר ומק"מ פ' אחרי דע"ט ע"ב.
ד וענין לשבת פי' הזהר לאתיישבא בכתרא עילאה, היינו שיתיישב בו אור הכתר והי' לאחדים עמו ממש כמו עד"מ מי שתופס סברא א' וחוקקה במוחו עד שנקנה השכל בשכלו ממש, עוי"ל כפשוט לשון ישיבה כי הנה מבואר בדברי אאזמ"ו נ"ע סד"ה צאינה וראינה בשה"ש פי' מ"ש במדבר לא ישב אדם שם וז"ל מדבר הוא בחי' עליונה למעלה מבחי' אדם כו' כי בחי' איש ואדם היינו כשכבר נמשך בציור ג' קוין והיינו קדוש בוא"ו הוא"ו הוא מה שנמשך הארה מקדש העליון להיות סוכ"ע וממכ"ע ולכן אומרים ג"פ קדוש, אכן מדבר הוא מצחא דתמן גילוי רצון העליון ולכן ולא ישב אדם שם, שהוא למעלה מעלה מבחי' אדם, וז"ש וממדבר מתנה כו' ששרש ומקור התורה נלקחה מבחי' מדבר רק שנמשכה בבחי' אדם, ואי לזאת ע"י עסק התורה מעוררים נש"י להיות המגביהי לשבת שיתעלה בחי' אדם שעל הכסא לשבת בבחי' מדבר העליון אשר לא ישב אדם שם, והנה הכסא מורה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור