(ח) עיין ילקוט בישעי' במקומו ע"פ למען שמי אאריך אפי, רמז שכח, דהיינו שם י"ה, ובמד"ר במדבר פרשה ה', ד"א ותהלתי אחטם לך לפי שישראל נבראו לומר תהלתו של הקב"ה שנאמר עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו, לכך כדי שיתהלל שמו בהם הקב"ה חותמו לטובה כמ"ד שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך והיא גרמה להם שלא נכרתו בגלות הוי לבלתי הכריתך עכ"ל, והנה פי' עם זו יצרתי לי, ר"ל כי הקב"ה נקרא זה ע"ש זה אלי כי הנה אלקינו זה כו' ועם זו שמקבלים מבחי' זה ע"י הביטול האמיתי, משא"כ עשו אמר למה לי זה, לפי שהוא יש ודבר נפרד ואינו חפץ להבטל כ"א לילך אחר שרירות לבו כו', ולכן הן הם תהלתי יספרו, ואספר מעשי י"ה, לספר ביצ"מ, שהכונה להמשיך גלוי אור א"ס ע"י עשר ספירות דאצילות גם ע"י סופר וספר וסיפור כו', וזהו ותהלתי, ע"ד כי תהלתינו אתה ופי' אדמ"ו נ"ע שתהלתינו שיהי' גלוי אתה הוא ה' לבדך, וזהו ענין שיתהלל שמו, ולכן חותמה לטובה, חותמו של הקב"ה אמת ע"ש אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי כו' במד"ר פ' וישלח, וענין חותם מבואר בת"א פ' בראשית בד"ה ענין הברכות, ושם ענין יבחר לנו את נחלתנו כו' וחותם זה נמשך מבחי' בעל החוטם, משום כי ממנו נמשך חיים כנ"ל בענין ויפח באפיו נשמת חיים, וגם צ"ל נמשך הרוגז על הסט"א המסתיר ועל היצה"ר כו' וכמ"ש עלה עשן באפו כו', ועמ"ש בלק"ת סד"ה תחת אשר לא עבדת, גבי והיינו מדה כנגד מדה, וס"ת ויפח באפיו נשמת חיים הוא חותם, שכדי שיהי' נמשך ב' בחי' אלו זהו ענין החותם, וזהו אחטם לך דוקא, והיינו שימני כחותם, ועמ"ש בדרוש נגוף ורפוא נגוף למצרים ורפוא לישראל, וכך הוא ענין החותם, הנמשך מבחי' אחטם לך כו', ומבחי' חותמו של הקב"ה נמשך להיות שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה כו', ומכ"ז יובן ענין תהלה לדוד, כי הנה ענין חותמך ופתילך פי' במד"ר חותמך זה מה"מ והוא בחי' דוד, ובו נאמר והריחו, כי חותמך נמשך מבחי' אחטם כנ"ל, וזהו המשכת תהלה מ' דא"ס במ' דאצי', וזה נמשך ע"י הקרבנות ריח ניחוח שעולה לבחי' חוטם, ועכשיו תפלה במקום קרבנות, לכן מקדימין ואומרים תהלה לדוד, שעי"ז יוכלו להעלות מ"ן שיהי' ארוממך אלקי כו' וכענין אד' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך כמ"ש בלק"ת בד"ה שיר השירים דרוש השני, ועמ"ש ע"פ ואשים דברי בפיך, שמל' דא"ס מאירה במ' דאצי' וזהו דברי, וזה נמשך בפיך כו' וזהו ענין ופסח ה' על הפתח שהוא הדבור כו', וכן במ"ת וידבר אלקים כו' לאמר, וזהו תען לשוני אמרתך כעונה אחר האומר, וכ"ז הוא ענין תהלה לדוד, שהתהלה נמשך בדוד, שעי"ז יוכל להלל, ואפ"ל עד"ז ותהלתי אחטם לך ר"ל שימשיך בך התהלה שעי"ז תעלה מ"ן מבחי' ריח לבחי' חוטמא כו', ועד"ז נתבאר פי' אלקיכם כהן הוא, וזהו הוא תהלתך כו', וע' בלק"ת פ' תבא בפי' לשם ולתהלה כו' ומ"ש ע"פ כן אד' הוי' יצמיח צדקה ותהלה כו', ועד"ז יש לפרש מארז"ל פ"ג דברכות דכ"ד ע"ב המתעטש בתפלתו סימן יפה לו ע"ש בפרש"י וי"ל משום שזהו המשכה בחי' ותהלתי אחטם לך, וכמ"ש עטישותיו תהל אור באיוב סי' מ"א יוד הרי בעיטוש שייך לשון תהל כמו ותהלתי אחטם ובילקוט באיוב שם בשם פר"א חייב אדם להודות כשמתעטש לפי שנהפך מן מות לחיים, וכ"ה עוד בילקוט פ' לך ד"כ ע"ב ובערוך ערך עטוש בשם מדרש ילמדנו ע"פ ויהי כי זקן יצחק, וע' של"ה שער האותיות אות ה' ואפשר לומר דהיינו ע"י הארת חוטמא דעתיקא בז"א
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור