סוכה העשויה לאוצר לתשמיש של צניעות
בשוע"ר סי' תרכו ס"א: "אין אדם יוצא ידי חובתו אלא בסוכה שאינה עשויה אלא לצל בלבד דוגמת ענני כבוד אבל אם היא עשויה גם לדירה דהיינו לדור בה בקביעות ולא להסתופף בצלה בלבד או שעשויה גם להשתמש בה תשמיש של צניעות כגון לאוצר או שאר תשמיש שצריך לעשותו במקום צנוע או שהיא עשויה גם למחסה ולמסתור מזרם וממטר כל שאינה עשויה לצל בלבד אין זו סוכה אלא בית שהרי הבית הוא מיוחד לכל דברים אלו והתורה אמרה סוכה ולא בית".
והנה זה שהסוכה צריכה להיות עשויה לצל מבואר בדברי רב חסדא (ח, ב) "והוא שעשאה לצל סוכה". וזה שמוסיף שמזה לומדים לפסול כשהסוכה עשויה גם להשתמש בה תשמיש של צניעות, מבואר ברש"י שם ד"ה אמר רב חסדא "ולא לצניעות בעלמא". ומובא במ"א סי' תרלה ס"ק א. ומ"ש שפסול גם כשהוא לאוצר, מבואר בר"ן (ד, א) ד"ה סוכת "שלא תהא עשויה לדירה ואוצר". ומובא גם בט"ז ומ"א רס"י תרלה.
אמנם מה שמוסיף שהפסול של "לאוצר" הוא כיון שעשוי לתשמיש של צניעות, צ"ע פירושו ומקורו.
סוכה לאוצר שפסול, מצינו בגמרא סוכה רק בדף יב, א ורע"ב, לענין החוטט בגדיש (שבשו"ע רס"י תרלה), שנפסל מטעם תעשה ולא מן העשוי, ולענין חבילי קש (דלקמן סי' תרכט סכ"ב), שנפסל מטעם שמניחים אותם כדי ליבשם. והיכן מצינו א"כ דין סוכה העשויה לאוצר שפסול מטעם שתשמישו הוא לצניעות?
באמת מצינו כעין זה בשוע"ר סי' שנח ס"א, שהקרפף הוא היקף גדול להכניס בו עצים לאוצר ולא לדירה, ובסי' שסב ס"א מבואר שהן מחיצות העשויין לצניעות בעלמא. אמנם שם מבואר פירוש הדבר לצניעות, דהיינו שעושין מחיצה להגן עליהם מפני החמה [שלענין עירובין אין חילוק בין עשוי לצניעות בלבד ובין עשוי להגן מפני החמה, משא"כ לענין סוכה עיקר החילוק הוא בזה].
ואפשר עיקר הכוונה כאן היא לסוכת רבק"ש, דהיינו סוכת רועים קייצים בורגנין ושומרי פירות, שמבואר בגמרא שם שהיא סוכה כשרה, אף שהם שם רק לצורך שמירה על האוצר (היינו הצאן או הקציעות או הפירות או העיר), שע"ז אמר רב חסדא שם "והוא שעשאה לצל סוכה", ומפרש רש"י "ולא לצניעות בעלמא", כלומר שהם שם לצורך שמירה על האוצר, ועשו לעצמם סוכה לצניעות לעצמם (להחלפת בגדיהם וכדומה), אזי הסוכה פסולה. ואפשר זאת היא גם כוונת רבנו שכתב כאן "שעשויה גם להשתמש בה תשמיש של צניעות כגון לאוצר או שאר תשמיש שצריך לעשותו במקום צנוע".
אמנם קצת דחוק הלשון, שממ"ש "כגון לאוצר" נראה יותר שהסוכה עצמה היא לאוצר (כבסי' שנח דלעיל), ולא רק ששם נמצא השומר ששומר על האוצר שמונח חוץ לסוכה (כבסוכת רבק"ש הנ"ל).
ואולי אפשר לפרש מ"ש "תשמיש של צניעות", דהיינו לשמירת החפצים, והיינו לאוצר, כלומר שלא עשה את הסוכה לצורך עצמו כי אם לצורך מחסן (אוצר), לשמור בו חפצים. וע"ד המובא לעיל מסי' שנח וסי' שסב לענין קרקף, וכ"ה בכמה מקומות לענין עצים שהכניסן לאוצר להצניען לימות החורף (ראה שוע"ר סי' תקיח סי"ב).
אלא שלכאורה אי אפשר לפרש כן בדברי רש"י שם, שכתב בסוכת רבק"ש "ולא לצניעות בעלמא", שמפשטות הלשון והענין נראית יותר כוונת הלכה זו לומר שאם האדם השומר על האוצר עשה לעצמו את הסוכה לא לצל אלא לצניעות בעלמא (החלפת בגדיו וכדומה) אזי הסוכה פסולה.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור