סדר לימוד הגמרא
עם שו"ע אדמו"ר הזקן
כותב רבינו הזקן בהלכות תלמוד תורה שלו (פ"ב ה"א), שעיקר תחלת לימודו של אדם בזמן הזה צריך להיות בהלכות פסוקות כמו הטור והשלחן ערוך, עם ספרי הפוסקים המבארים את טעמי ההלכות, ורק "לאחר שיגמור ללמוד כל ההלכות פסוקות בטעמיהן בדרך קצרה בלי עיון רב ופלפול להקשות ולתרץ", רק אז יתחיל את אופן הלימוד של "לסבור סברות בעומק עיון טעמי ההלכות ולהבין דבר מתוך דבר ולדמות דבר לדבר להקשות ולתרץ עד שיגיע וירד לעמק הלכה".
ועוד ממשיך ומבאר שם ה"ב, כל כל הלימוד "לעיון התלמוד לסבור סברות בהלכות ולפלפל בהן בקושיות ופירוקים", כל זה הוא דוקא אחרי "שכבר חזר על לימודו פעמים רבות מאד עד שנחקק היטב בזכרונו כל התורה שבכתב ושבעל פה כולה".
כך כותב רבינו הזקן בהלכות תלמוד שלו, וכך קיים גם למעשה בפועל בחינוך בניו, כפי שמספר כ"ק בנו אדמו"ר האמצעי, בהקדמתו לשו"ע אדמו"ר הזקן:
"מצוה עלי להודיע לכל הנערים הפנויים הסמוכים על שולחן אביהם וחותנם שיתנהגו בסדר לימודם כפי שקבלתי מאאמו"ר ז"ל והרגילני בנעוריי, לתכלית ידיעת דיני ההלכות בטעמיהן, למי שיש לו שעת הכושר לעסוק בעיון בגמרא וראשונים עד פסקי ההלכות של האחרונים סדר לימודו כך הוא, ללמוד המסכת עם התוס' אשר לדינא, והעיקר הוא בהאשר"י, ולחזור על פסקי הדינין היוצאים מהרא"ש בפנים, הטור בלא ב"י כמה פעמים. ואח"כ ללמוד הב"י ולחזור על כל סימן ב' וג' פעמים. ולחזור כמה פעמים תיכף ומיד על פסקי הש"ע ורמ"א, שבכל סימן היוצאין מתוך הב"י וד"מ. ואחר כך לעשות עת מיוחד, ללימוד השלחן ערוך של אאמו"ר ז"ל עם עיון הקונטרס אחרון, ויחזור על הפנים ב' וג' פעמים עד שיהיה בקי ושגור בפיו מקור מוצא כל טעם דין והלכה הפסוקה בו, על פי המראי מקומות. וגם אשר נברר בו מפסקי הלכות המחודשים מן האחרונים כהט"ז ומ"א והאחרונים".
הרי שכן הנהיג כ"ק אדמו"ר הזקן בלימוד בניו, וכן ציוה כ"ק אדמו"ר האמצעי "לכל הנערים הפנויים הסמוכים על שולחן אביהם וחותנם שיתנהגו בסדר לימודם", באופן הזה.
ועל פי כל האמור כאן צריך להבין את טעם סדר הלימוד בישיבות בכלל, ובישיבותינו בפרט, שלכאורה אין לומדים באופן הזה, שהרי תלמיד הישיבה עדיין לא גמר ללמוד את כל ההלכות הפסוקות בטעמיהן, ועדיין לא נחקקה בזכרונו כל התורה שבכתב ושבעל פה כולה, ומ"מ רואים שמדייקים שהלימוד יהי' "המסכת עם התוספות אשר לדינא" דוקא, אלא גם בפלפול וקושיות ותירוצים שאינם נוגעים להלכה למעשה.
אמנם זאת ראינו, שכבר בשעה שיסד כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע את ישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, ביאר בקונטרס עץ החיים (פרקים כח-לב) את סדר הלימוד הנרצה בישיבותינו, ומזהיר שם מפלפול של הבל ושל שקר, כי אם פלפול אמת שהוא אפשרי רק אחרי ידיעה מסודרה, דקדוק הלשון במשנה ועיון בגמרא ופרש"י. ולא ראינו שיזכיר שם את סדר הלימוד להלכה למעשה, גמרא עם פרש"י ותוספות וספרי ההלכה, ועד לשו"ע אדמו"ר הזקן עם הקונטרס אחרון.קבע רבינו נשיאינו את סדר הלימוד בישיבותינו, שבנוסף ללימוד הרגיל של תלמידי הישיבה, יובחרו שבעה מטובי התלמידי הלומדים לעיון. שנקראו בשם "שבעת קני המנורה", והם אומרים מזמן לזמן פלפול בחבורה. שתי קבוצות כאלו נבחרו בישיבה, שבעה "קנים" שהיו אומרים פלפול בחבורה בתורת הנגלה, ושבעה "קנים" המבארים ענין בתורת החסידות. אח"כ דרש הרבי מאת הנהלת הישיבה, לעודד את התלמידים האלו לרשום את דברי הפלפול שאמרו בחבורה, ולהוציאם לאור בסדרת קונטרסים בשם "פלפול התלמידים".
הוראות אלו התחילו כבר בשנים הראשונות לנשיאות הרבי, והלכו והתרבו מזמן לזמן, עד אשר כמעט כל ישיבה מדפיסה קובץ פלפולים מזמן לזמן.
ולכאורה לא מצינו את הדגש בכל אלו, שעיקר הלימוד יהי' באופן המבואר בהלכות תלמוד תורה ובהקדמת כ"ק אדמו"ר האמצעי, היינו ש"כל הנערים הפנויים הסמוכים על שולחן אביהם וחותנם", יהי' עיקר לימודם - "ללמוד כל ההלכות פסוקות בטעמיהן בדרך קצרה בלי עיון רב ופלפול להקשות ולתרץ".
[שוב העירוני ממה שמסופר ב"זכרונותי" להרב נחום שמריהו ששונקין (ע' 54): "בליובאויטש למדו בעיון רב וחדרו היטב בסוגיא שלמדו, כדי להוציא מתוך הסוגיא הלכה ברורה. כיון שהלימוד היה בעיקרו "לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא", הרחיקו מאד את הפלפולים היתירים שאינם נוגעים להלכה, ושקלו וטרו רק לבירור הסוגיה לאמיתתה. דרך הלימוד היה – מהראשון שבראשונים עד האחרון שבאחרונים. מתחלה למדו את הסוגיא עם פירוש רש"י ותוספות, ורק לאחר שהסוגיא היתה ברורה היטב, לפי שיטותיהם וההבדלים שביניהם, למדו את הרי"ף והר"ן, או נמוקי יוסף, ואחר כך את הרא"ש. אחרי לימוד יסודי כזה נקל היה לימוד הטור והבית-יוסף והשלחן-ערוך, כי היתה זו כעין חזרה יפה על מה שלמדו כבר. השלחן ערוך של רבנו הזקן היה נר לרגלי לומדי ההלכה, באורח חיים ויורה דעה"].
באמת רואים אנו כי חלק ניכר מהמסכתות הנלמדים בישיבה אינם בהלכה למעשה בסדר אורח חיים, כי אם בחושן משפט ואבן העזר, אשר עיקר לימוד ההלכות שבהם נמסר לדיינים ולא לתלמידי הישיבה, ועיקר לימודם בישיבות הוא רק לפלפולא, אלא שבזה גופא מזהיר כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, שיש להשתדל שהפלפול יהי' פלפול אמת וכו' כמובא לעיל מקונטרס עץ החיים.
מתוך שמונת המסכתות שלומדים בישיבות שלנו, רק שתים הם בהלכות אורח חיים, שהם המסכתות שבת פסחים, ורק בשתי השנים האלו, שלומדים בהם המסכתות שבת ופסחים, רק אז ניתנת האפשרות לתלמידים ללמוד באופן המבואר בהל' תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן, ובאופן שהורה והדריך את סדר הלימוד של כ"ק בנו אדמו"ר האמצעי, ובאופן שהורה כ"ק אדמו"ר האמצעי שילמדו בו "כל הנערים הפנויים הסמוכים על שולחן אביהם וחותנם", ושזה גופא יהי' באופן שמבואר בקונטרס עץ החיים, ושגם הפלפולים שאומרים בחבורה יהי' בעניני הלכה למעשה, ושסדר הלימוד יהי' כמבואר בהקדמת כ"ק אדמו"ר האמצעי, ובאופן שלמדו בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, מגמרא ורש"י ותוספות ועד לשלחן ערוך רבינו הזקן.
זכורני בשעה שלמדנו בישיבה ב-770, היה הסדר, שכל שבוע היה נאמר פלפול בחבורה ע"י אחד משבעת קני המנורה. הפלפול בנגלה היה נאמר ביום הששי (בימי הקיץ) או במוצש"ק (בימי החורף), והפלפול בחסידות היה נאמר בליל ש"ק.
יום לפני אמירת הפלפול היה התלמיד מוסר את הציונים עבור פלפול שיאמר, היינו את רשימת הספרים והמקומות שעליהם יסוב הפלפול. את הציונים האלו היה ראש הישיבה (הרב מענטליק ע"ה) תולה על כותל הישיבה, ואף היה מוסר העתק אל כ"ק אדמו"ר זי"ע.
פעם העיר הרבי על רשימת ציונים אלו, ושאל: וכי היכן הוא הציון לצמח צדק?
מובן שמיד מצאו היכן דן הצמח צדק בסוגיה זו, ומאז הקפידו לציין גם למקומות שדן בהם הצמח צדק. אמנם פעם אחת נאמר פלפול בנושא שלא מצאו בספרי הצמח צדק שידון בהם, ובמילא מובן שלא ציינו אליו. למעשה גם זה לא עזר, ושוב באה השאלה מהרבי: וכי היכן הוא הציון לצמח צדק?
מכך הבינו, שעיקר כוונת הרבי היא (לא רק אודות הציון לצמח צדק בפתקה התלויה על הכותל, כי אם) בעיקר לעצם הלימוד, שחלק עיקרי מלימוד התלמידים צריך להיות בספרי הנגלה של רבותינו נשיאינו; ובדרך ממילא יובלט דבר זה גם בפלפול שאומרים התלמידים וגם בציונים שתולים על הכותל.
נושא זה הודגש יותר, בשעה שיסד הרבי את הקובץ יגדיל תורה, שמיועד לליקוט חידושי רבותינו ותלמידיהם בנגלה וכו', וכתיבת הערות וביאורים לדבריהם.
באותה שעה יצא לאור הספר "צמח צדק – שער המילואים ח"ד", ואז, בחורף תשל"ח, נתקבלה אלינו פתקה מאדמו"ר: "כדאי שהמערכת [של הקובץ יגדיל תורה] תכתוב לכל הראשי ישיבות דישיבות חב"ד והכוללים – שישתתפו בהנ"ל [כתיבת הערות עבור הקובץ], ובפרט – בהנוגע לשו"ע אדמו"ר הזקן ולשו"ת הצמח צדק, ושבפני עצמו – יושלח להם שו"ת הצמח צדק שהוציאו לאר זה עתה".
כשהוכן המכתב אל הראשי ישיבות, נמסר העתק לכ"ק אדמו"ר זי"ע, שהואיל להגיה אותו, ובעיקר את הקטע המבאר את תוכן ההוראה: "עפ"י הוראת כ"ק אדמו"ר שליט"א, הננו לעורר את כת"ר להשתתף בקובץ זה, בהערות וכו' לשלחן ערוך אדמו"ר הזקן ולשו"ת הצמח צדק".
עד כדי כך היתה צפיית הרבי מראשי הישיבות, שחלק מלימודם ועיונם יהי' בספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן ואדמו"ר הצמח צדק, וגם יכתבו הערות לדבריהם, וימסרו אותם לדפוס, ובשכר זה יושלח להם הספר צמח צדק שיצא זה עתה לאור.
גם הוראה זו נקל יותר לקיים בשעה שלימוד הישיבה הוא במסכת פסחים, כמו בשנה שלפנינו, אשר רוב הענינים שבמסכת זו, עכ"פ בפרקים הנלמדים בישיבות, מבוארים להלכה למעשה בשו"ע רבינו הזקן, והפלפול בעיון גדול הוא בקונטרס אחרון.
כאן ניתנת האפשרות לכל ראש ישיבה, ולכל תלמיד, ללמוד בסדר הלימוד המבואר בהל' תלמוד תורה לרבינו הזקן ובהקדמת כ"ק אדמו"ר האמצעי, ובהתאם למבואר גם בקונטרס עץ החיים לכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, וגם להוראות הנזכרות ע"י רבינו נשיאינו. היינו שילמדו את ההלכות שבמסכתא זו, הלכה למעשה בטעמיהן המבוארים בשו"ע אדמו"ר הזקן, בעיון בקונטרס אחרון ובספרי אדמו"ר הצמח ושאר ספרי רבותינו נשיאינו, ובזהירות יתירה שיהי' העיון והפלפול בדרך של אמת, וה' אתו שהלכה כמותו.
היוצא מכל האמור לעיל הוא, אשר תלמיד הישיבה הלומד את המסכת פסחים עם רש"י ותוס', רי"ף ורא"ש, ועד לשלחן ערוך אדמו"ר הזקן והקונטרס אחרון, יוכל הלימוד להיות בהתאם לפסקי והוראות כ"ק אדמו"ר הזקן, כ"ק אדמו"ר האמצעי, כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, וכ"ק אדמו"ר.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור