שקיעה האמתית לדעת רבנו הזקן
בסדר הכנסת שבת: "מאד מאד צריך ליזהר בהדלקת נרות להדליק קודם שקיעת החמה שקיעה הנראית דהיינו בעוד השמש זורח בראשי האילנות בשדה בארץ המישור שאין שום הר במערב או בראשי גגים הגבוהים בעיר ולא לעשות אח"כ שום מלאכה כלל כדי להוסיף מחול על הקדש מעט כי אחר סילוק וביאת האור מראשי האילנות וגגים הגבוהים בכמו ד' חלקי ששיים משעה (שקורין מינוטין) אזי היא שקיעה האמיתית שהוא סילוק וביאת האור מראשי ההרים הגבוהים שבא"י".
המקור לזה הוא בגמרא שבת לה, א: "א"ר חנינא הרוצה לידע שיעורו של ר' נחמיה יניח חמה בראש הכרמל וירד ויטבול בים ויעלה". וברש"י שם ד"ה כרמל: "הר שעל שפת הים וחמה סמוך לשקיעתה נראית על ראשי ההרים". למדנו מכאן, שגם להאדם העומד למטה (וטובל בים), זמן השקיעה האמתית שלו הוא כשהחמה אינה נראית יותר על ראשי ההרים.
עפי"ז בארתי את החשבון (קונטרס נש"ק ח"ב ע' 20 הערה 7), שגובה הר הכרמל הוא 546 מטר, ששם נראה אור החמה אחרי ירידת החמה '45 מהאופק, וזה מאחר את זמן השקיעה האמתית בארה"ק 3 דקות, ובמדינתו של רבנו הזקן 4 דקות.
אמנם הקשה עז הרב יעקב סינגאווי בקובץ הערות התמימים (770) גליון רמט ע' 67, שהרי גובה הר הכרמל הסמוך לשפת היום הוא 190 מטר בלבד, ואילו שיא גובה הר הכרמל 546 מטר נמצא במרחק 10 קילומטר משפת הים. והיא קושיה אלימתא לכאורה.
שוב נראה לענ"ד, שרבנו הזקן למד זאת מגמרא הנ"ל לפירוש התוס' שם (ד"ה וירד): "פירש בקונטרס ובתוך כדי שירד ויעלה הוי לילה. וקשה דלא ה"ל למינקט סימנא דטבילה אי לאו דאתא לאשמעינן דטבילה מעליא היא. ובירושלמי בפרק [א] דברכות דמשיעלה מתחיל בין השמשות, והשתא קמ"ל דשפיר טבל ועלה לו הערב שמש". הרי למד התוס' מהירושלמי, שאחרי סילוק האור מראשי הר הכרמל, עדיין היה לו מספיק זמן לירד ולטבול ולעלות, ואז היא השקיעה האמתית והתחלת בין השמשות.
ובאמת הלשון בירושלמי שם: "התחיל גלגל חמה לשקע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו חזקה ביום טבל". אמנם מדברי התוס' נראה שמפרש את דברי הירושלמי, כמו בש"ס דידן, שהאדם עומד לירכתי ההר אצל הים, ורואה את אור השמש על ראש הר הכרמל, ויורד וטובל בים הגדול ועולה, ואז היא זמן שקיעה האמתית.
ועדיין חסר הדבר ביאור, שכיון שכבר נסתלק אור השמש מראש הר הכרמל (שהאדם עומד אצלו), מהו טעם הדבר שאנו נותנים לו עוד זמן טבילה עד לזמן השקיעה האמתית, הרי השמש כבר שקעה מהאופק שלו!?
ע"ז מבאר רבנו שחכמים קבעו את זמן השקיעה האמתית בעת סילוק וביאת אור השמש מראשי ההרים הגבוהים שבא"י, ואין מתחשבים בגובה ההר שהאדם עומד אצלו. ומזה למדים אנו שגם העומד בלאדי שברוסיה הלבנה, זמן שקיעה האמתית שלו היא בעת סילוק וביאת האור מגובה ההרים הגבוהים שבא"י. ואין הכוונה להרים הכי הגבוהים, כ"א כמו בכל ההלכות הולכים אנו לפי הגובה הממוצע של ההרים הגבוהים שבא"י.
ומה שהגמרא (בבלי וירושלמי) אומרים דינם דוקא בהר הכרמל, שהוא מההרים הנמוכים (שבסמוך לים גבהו רק 190 מטר), זהו כי שאר ההרים אינם סמוכים לים, וא"א לבאר שם את ההלכה של הטבילה בים. וגם אין לעשות בזה כלל, שהרי תלוי הדבר בגובה ארץ המישור שלצד מערבו, ודוקא שאין שום הר במערב, ונתת דבריך לשיעורים, לכן נתבארה ההלכה הזאת בהר הכרמל הסמוך לים, ומשם למד רבנו הזקן את זמנה של השקיעה האמתית.
*
בתוס' שם לא מפורש כמה הוא זמן הטבילה בים, אמנם מפורש הדבר ברא"ש שם סי' כג (ופסק כוותיה בשוע"ר סי' רסא ס"א) שהוא מהלך מט אמות, שהם לערך 35 שניות. ומזה יש להוכיח שהתוס' כאן קאי בשיטת ר"י בעל התוס' (שס"ל כהגאונים ודלא כר"ת. ראה סדר הכנסת שבת. וראה אור זרוע ח"ב סי' קב תשובת רבנו יצחק ב"ר שמואל, שהוא ר"י הזקן בעל התוס'. שו"ת מהר"ם (פראג) סי' ריט. מרדכי רמז רצב בשמו. ר"י בתוס' פסחים ב, א ד"ה והא קיימא לן, ובשבת לד, א ד"ה תרי), משא"כ לר"ת אין לפרש כן הגמרא, שהרי אחרי שמניח החמה בראש הכרמל עדיין יש מהלך ג' מיל ורביע עד סוף השקיעה, ולא רק מהלך מט אמה.
אלא שא"כ עדיין לא הגענו למשך 3 דקות בארה"ק ובמילא גם לא למשך 4 דקות בלאדי. וא"כ ע"כ צריך לפרש, שעצם ההוכחה מגמרא זו לשיטת התוס' היא, שזמן שקיעה האמיתית אינה לפי גובה הר הכרמל כי אם לפחות משך זמן טבילה אח"כ. וא"כ מסתבר לומר דאזלינן בתר הרים הגבוהים יותר, וכמו בשאר ההלכות דאזלינן בתר הגובה הבינוני של ההרים הגבוהים שבא"י.
[ברור לענ"ד שאי אפשר לומר שהיה לרבנו איזה מקור אחר שאינו קשור לגמרא הזאת, שהרי לפירוש רש"י מפורש בגמרא זו שזמן השקיעה הוא בעת שהשמש אינה "נראית על ראשי ההרים" – כשהכוונה בסוגיא זו היא להר הכרמל, ולשיטת התוס' מפורש בגמרא זו שזמן השקיעה הוא משך זמן טבילה אחרי סילוק אור השמש מראש הר הכרמל].
*
בקונ' נש"ק סיכמתי החשבון, שזמן השקיעה האמתית היא לאחר שתרד השמש '35°1 תחת האופק האמתי. וכל החשבון שם הוא, שאז הוא שקיעת סוף גלגל השמש להאדם העומד על ראש ההר, שאינו רואה יותר את סוף גלגל השמש. אמנם הקשיתי על זה בקובץ יגדיל תורה חוב' כח ע' קמט, שבדקתי וראיתי, שכאשר רוב עגולת החמה שקעה מעין, שוב אין נראה כמעט שום חילוק בין אור השמש לצילו. וכיון שאנו בונים את דברינו אלה על מ"ש בסדר הכנסת שבת "סילוק וביאת האור מראשי ההרים", בודאי הכוונה היא שהאדם העומד על ראש ההר יוכל לראות עדיין את רוב גלגל השמש, ובהכרח א"כ להקדים את זמן השקיעה האמתית לפחות דקה אחת.
* * *
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור