זמן עלות השחר

זמן עלות השחר

בהמשך סדר הכנסת שבת: "דעת רבינו תם וסיעתו שעד כדי הילוך ג' מילין ורביע שהוא קרוב לשעה בינונית אחר השקיעה הוא יום גמור ואח"כ מתחיל בין השמשות דר' יהודה והוא כדי הילוך ג' רבעי מיל שאז הוא זמן צאת הכוכבים ולילה ודאי כמארז"ל שמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים הוא כדי הילוך ד' מילין".

והיינו לחשבון מהלך מיל י"ח דקות, וג' מיל ורביע הם 58.5 דקות. ולפי"ז יהי' שיעור ד' מילין עב דקות. וע"ז ממשיך וכותב בסדר הכנסת שבת: "שיעור ד' מילין מהשקיעה עד צאת הכוכבים שבדברי רז"ל בגמרא מבואר שם בפירוש בגמרא שהוא שיעור אחד ממש כשיעור ד' מילין שמן עמוד השחר עד נץ החמה". והיינו שגם זמן עלות השחר הוא ע"ב דקות לפני נץ החמה (בימים השוים בארץ ישראל).

והקשה ע"ז בקצות השלחן (סוף ח"ג, בהערות לסדר הכנסת שבת), ממה שנתבאר לעיל בתחלת סדר הכנסת שבת, שג' רבעי מיל הן י"ח דקות, דהיינו שפוסק שמהלך מיל הוא כ"ד דקות (ולפי זה יהיה שיעור מהלך ד' מילין צ"ו דקות). ומתרץ דהכא מיירי רבנו לפי דעת הב"י שסובר ששיעור מהלך מיל הוא י"ח דקות.

אמנם ראה פלפול התלמידים (מונטריאל) ח"ד ע' פב ואילך, ובתפארת יהודה קלמן ע' 407, שהאמור כאן יכולה להיות דעת רבנו לדברי הכל. וכדי לברר את זמן עלות השחר לדעת רבנו בסידורו, יש לעיין במה שכתב בסדר ספירת העומר: "זמן התחלת עמוד השחר מח"י אייר ואילך במדינות אלו הצפוניות הוא בחצות לילה, לכך אין לספור אחר חצות אלא בלא ברכה, וזמן זה של עמוד השחר נמשך כך עד י"ז בתמוז ועד בכלל, ולכן משהגיע חצות ליל י"ז בתמוז אסור לאכול".

לפי הפירוש הפשוט של הדברים האלו, שרק במשך שני חדשים אלו, שבין ח"י אייר לי"ז תמוז, זמן עמוד השחר הוא בחצות לילה במדינות אלו הצפוניות, מוכח מכאן שזמן עמוד השחר הוא ע"ב דקות לפני נץ החמה. כן כתב גם רח"י בארנשטיין ב"שימת עין" (שבסוף ס' הרב מלאדי) אות ג. וכן בארתי הדברים בקובץ פלפול התלמידים חוב' ד' ע' פה (בהערה בשוה"ג לדבריו של הרי"י שי' פייגלשטוק).

אמנם הדבר צריך עדיין תלמוד, שהרי הסידור נכתב ונדפס לדורות, ולא רק לשנה אחת. קביעות זאת שתקופת תמוז יחול באמצע בין ח"י אייר לי"ז בתמוז היא נדירה, ובשנת העיבור דוקא. ומדוע לא פירש רבינו שברוב השנים לא יתאימו דברים אלו.

[יום תקופת תמוז, שהוא היום הכי ארוך בשנה, הוא יוני 22. יום האמצעי שבין י"ח אייר לבין י"ז תמוז הוא י"ח סיון (כי אייר הוא חסר וסיון מלא), א"כ מדובר כאן בשנה שי"ח בסיון חל ביוני 22. סידור אדה"ז נדפס לראשונה בשנת תקס"ג. במשך עשרים השנים שלפנ"ז חלה קביעות כזו, או קרוב לזו, בשנים תקמ"ח (יוני 22 חל בי"ז סיון) תקנ"ט (יוני 22 חלק בי"ט בסיון). ואיך זה אפשר לומר שדברי רבינו להלכה למעשה יתאימו רק לשנים אלו וכיוצא בהן? (כל האמור כאן הוא לפי הלוח הגריגוריאני הנהוג כיום. אמנם באותה תקופה היה נהוג ברוסיה הלוח היוליאני)].

ב) גם יש לפרש, כי זמן עלות השחר בחצות בח"י אייר הוא בשנה הכי מאוחרת. כיון שהמון עם אינם בקיאים בהשוואה שבין הלוח הכללי ללוח העברי, לכן יש להחמיר בכל השנים מח"י אייר ואילך, שמא כבר עלה השחר בחצות, ולכן אין לספור בברכה.

בקביעות הכי מאוחרת חל ח"י אייר במאי 28. לפי זה יהי' זמן עלות השחר בא"י בימים השוים פחות מ-72 דקות, וזה מופרך לכאורה.

[החשבון בזה בארתי בהערתי שבקובץ הערות התלמידים שם. ובנידון דידן: ב-28 במאי עומדת השמש ב-21.4 מעלות רוחב. מקום מושב רבנו הזקן, שעליו כותב כאן "במדינות אלו הצפוניות" הוא 54.75 מעלות רוחב. א"כ עומדת השמש בחצות לילה 13.85 מעלות מתחת לאופק. בשיעור של 72 דקות עומדת השמש יותר מ-16 מעלות מתחת לאופק. והוא השיעור הכי קטן בעמוד השחר].

עוד קשה, שלפי"ז עולה השחר בחצות מ-28 במאי עד 17 ביולי, שבקביעות הנ"ל חל בט' תמוז, שהוא 8 ימים לפי י"ז בתמוז. ואם נאמר שבזה צריך להחמיר מספק, מחמת הקביעות הכי מוקדמת, שאז אסור לאכול בי"ז בתמוז מחצות, הרי בקביעות הכי מוקדמת חל 17 ביולי בט' באב, ואיך יתאים בזה הסגנון "וזמן זה של עמוד השחר נמשך כך עד י"ז בתמוז ועד בכלל"? אם לא שנפרש ש"ועד בכלל" פירושו כאן: וימים רבים אח"כ. אך בנדו"ד עסקינן בתענית י"ז בתמוז (שמותר לאכול בו עד עלות השחר) ולא בתענית ט' באב.

עוד קשה לפי פירוש זה: אמת נכון הדבר שהמון עם אינם בקיאים בהשוואה שבין הלוח הכללי ללוח העברי, אך בכל אופן דבר נקל לכל אדם לדעת ביום שעומד בו מהו התאריך לפי הלוח הכללי ולפי הלוח העברי. א"כ מהו הספק שיכול להתעורר כאן, אם הי' כותב רבנו שזמן עמוד השחר הוא בחצות מ-28 במאי עד 17 ביולי (או לפי הלוח היוליאני שהי' נהוג אז ברוסיה: מ-16 במאי עד 5 ביולי). ומה טעם לא יברכו על הספירה אחר חצות עד ח"י אייר? וראה סדר הכנסת שבת "וחסרון ידיעה אינו נקרא ספק בזה".

ג) עוד יש לפרש דברי רבנו, שבמ"ש ח"י אייר כוונתו לחדשי החמה (כמו בסדר הכנסת שבת, שגם שם מיירי ב"מרחשון של חדשי חמה ... תשרי ... טבת ... אדר ... ניסן"). והיינו לפי הלוח הכללי הנהוג עתה 8 במאי (כי יום תקופת ניסן הוא 21 במרץ וחודש אייר של חמה מתחיל ב-20 באפריל).

ולפי"ז יעלה השחר בחצות מ-8 במאי עד 6 באוגוסט. ולפי"ז יהי' זמן עלות השחר בא"י בימים השוים 72 דקות לפני נץ החמה האמיתית.

[החשבון ע"פ האמור לעיל: ב-8 במאי וב-6 באוגוסט עומדת השמש ב-16.9 מעלות רוחב. מקום מושב רבנו 44.75 מעלות רוחב. א"כ עומדת השמש בחצות לילה 18.35 מעלות מתחת לאופק. בזמן נץ החמה האמיתי השמש עומדת 1.6 מעלות תחת האופק (ראה קונטרס נרות שבת קודש ח"ב הערה 7). בקו השוה עוברת השמש מעלה אחת כל 4 דקות. 1.5 מעלות ב-6 דקות. 18.35 מעלות ב-73 דקות. ההפרש ביניהם הוא 67 דקות. בא"י ההפרש ביניהם מעט יותר מ-72 דקות. ונצטרך לומר שהחשבונות הנ"ל הם בערך ולא בדיוק].

אמנם מלבד הדוחק שבדבר, שרבנו אינו מפרש שהמדובר כאן הוא בחדשי החמה, הרי בעל כרחינו, בסוף דבריו בקשר לי"ז בתמוז מיירי בחדשי הלבנה, שהרי עיקר דיונו הוא בקשר לתענית שבעה עשר בתמוז, ונצטרך א"כ לפרש דבריו הקדושים לצדדים.

גם לפי"ז אינו מובן כ"כ הלשון "עד י"ז בתמוז ועד בכלל", שהרי בקביעות המאוחרת חל 6 באוגוסט בכ"ט בתמוז, ובקביעות המוקדמת בכ"ט מנ"א. שבשניהם נמשך כך עד זמן רב אחר י"ז בתמוז. ונצטרך לפרש כוונת "ועד בכלל" – ויותר מזה.

ועדיין צ"ע בכ"ז.

ד) לפי שלושת הפירושים הנ"ל סובר רבנו שזמן עלות השחר בימים השוים הוא 72 דקות; אלא שלאופן השני הוא קצת פחות מזה ולפי האופן השלישי הוא קצת יותר מזה, ולפי האופן הראשון הוא קרוב לזה.

מלבד שלושת הפירושים המבוארים האלו, ששלתן דחוקים לענ"ד, לא ראיתי שום פירוש אחר בדברים אלו, כך שאין כל אפשרות לבאר את דברי רבנו לפי השיטה של 90 דקות ומכ"ש לפי השיטה של 120 דקות.

לפי השיטה של 90 דקות (°18.9 מתחת לאופק) יעלה השחר בחצות, ברוסיה הלבנה, מ-2 במאי עד 11 באוגוסט, היינו מכ"ב ניסן עד ה' מנ"א בקביעות המאוחרת, או עד ד' אלול בקביעות המוקדמת. ולפי השיטה של 120 דקות (°26 מתחת לאופק) יעלה השחר בחצות, ברוסיה הלבנה, מ-14 באפריל עד 30 באוגוסט, היינו מד' ניסן עד כ"ד מנ"א בקביעות המאוחרת, או עד כ"ג אלול בקביעות המוקדמת.

ומכאן תשובה לדברי הג"ר אברהם חיים נאה בספרו שערי ציון סעיף לז: "זמן עלות השחר בארץ ישראל, י"א 72 מינוט לפני נץ החמה, וי"א 90 מינוט לפני הנץ בימים השוים בניסן ותשרי, וי"א 2 שעות לפני הנץ בימים השוים, וכן עיקר, וצריך להחמיר לכתחלה ככל הדיעות". ובהערה שם האריך בפרטי החשבונות.

והנה בחשבונות המבוארים שם יש אי-דיוקים רבים. וכבר האריך בזה ה"ר יחיאל אברהם זילבר (אוצרות ירושלים עה ע' תתשצה), וגם האריך שם בשיעור מהלך מיל לשיטת רבנו, שבזה תלוי שיעור זמן עלות השחר. ובזה האריכו גם הרה"ת ר' יוסף יצחק שי' פייגלשטוק בקובץ פלפול התלמידים שם. הרה"ת ר' יוסף יצחק שי' גורדון בקונ' שערי ישיבה גדולה א ע' קלד. הרה"ת ר' לוי שי' מרוזוב בקובץ אהלי תורה ח ע' מג. הרה"ת ר' אברהם שי' אלאשווילי באהלי שם גליון 4 ע' פא. וראה גם מ"ש הג"ר ברוך נאה ב"כפר חב"ד" (גליון 242 ע' 37.

עוד יש לדון בזה במ"ש באגרת התשובה פ"ג. וראה מ"ש בזה הרה"ת ר' נפתלי בערג ע"ה בקובץ יגדיל תורה (נ.י.) חוב' עא ע' רלה. ומה שהערתי בשוה"ג שם. וכבר נת"ל שלענ"ד זמן עלות השחר לפי שיטת רבנו הוא 72 לפני הנץ.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org