מוצאי ש"פ בשלח, י"א שבט תשי״ח

תוכן ענינים

• ענין ההסתלקות דומה לנישואין שאז נמשך כח הבלי גבול, וכן הקשר בין הצדיק למקושריו הוא כאב לבנו, בהסתלקות נפעל השלימות, כי אז נוצרים ג' דורות. כל כוונת הסילוק - להמשיך אור נעלה יותר. (ס"א)
• ביאור החילוק בין בחינת שבת למוצאי שבת - כדוגמת החילוק בין עבודת ישראל לעבודת יעקב. (ס"ז)
• ניגנו הניגון "צמאה כו' אי טי דורין מארקא כו'" וכ"ק אדמו"ר שליט"א ביאר את הניגון בפרטיות. (סי"ב)
• בעבר נהגו שאחר החתונה ישב החתן כמה שנים ללמוד תורה, והפרנסה הייתה מוטלת על ההורים (משני הצדדים); צריך להשריש את מדת הבטחון ולדעת שפרנסה מהקב"ה אינה מוגבלת ב"קאלעדש - בילדונג" וכדומה; ע"ד המנהג לגבות - דיו"ד שבט - עבור "קרן תורה", לאלו הלומדים תורה בלי לחפש תכלית. ושכ"א יתן (בלי פרסום - במעטפת) יותר מכפי יכלתו. (סי"ג)
• מחיית עמלק (שבפרשתינו) לא שייך עתה מב' טעמים: א) בא סנחריב ובלבל כו'. ב) אפי' כשיודעים על אחד שהוא עמלקי, מ"מ הוא רק פרט ואינו מתייחס (האיסור) רק על כללות האומה. וביאורו בעבודה. (סט"ז)
• ההפטרה היא "ותשר דבורה" מאחר שבשירת הים דוקא הנשים שרו "בתופים ובמחולות" דשמחתם גדלה משמחת האנשים, מאחר שסבלם ג"כ ה"ה גדול יותר, ובפרט בהגזירה פרעה להשליך את הילדים ליאור הפרנסה וכו'. וכ"ז בזכות הנשים שמעלתם גדולה כ"כ שנוגעת גם בעולמות עליונים (עפ"י הדיוק "ותען להן מרים" - למלאכים). (סי"ז)
• הוראה מפ' יתרו דכדי לזכות למתן תורה לא מספיק שמבררים ומעלים בני ישראל בעצמם, רק פועלים להעלות גם הניצוצות שנפלו בקליפה, כמו יתרו שהי' כהן לעבודה זרה והוא הודה ד"גדול הוי'" וגו'.צריך ללמוד נגלה ופנימיות יחדיו, להיות בקי בהל' הצריכות, בכמה סוגיות, ובכמה מסכתות בעל פה, ופשיטא בחומש עם פירוש רש"י,  ובכל התקנות, וכ"ז באופן ד"תהיו עמלים בתורה". (סכ"ה)