מוצש"פ בשלח, י"א שבט תשכ״ד

תוכן ענינים

• הנשמה יתירה (בשבת) ביחס לגוף; נשיא ישראל ביחס לצאן מריעותו. (ס"א)
• "ומשה הי' רועה" התבטא דוקא בצאן של גוי, ולפני מתן תורה; הנשיא דואג (גם) לצרכים הגשמיים ולכאו"א, ובשמחה וטוב לבב. (ס"ב)
• סיפור מדירתו של בעל ההילולא אחר נשואיו, וההוראה לכאו"א. (ס"ג)
• אודות "מילתא דבדיחותא" שלפני אמירת מאמר דא"ח; ביאור בדיוק לשון אדמו"ר הזקן בתניא (פ"ח) "רבא" ולא כגירסא הנפוצה "רבה". (ס"ה)
• ביאור בשיחה מבעל ההילולא (סה"מ תש"א) שהי"ד שנים הראשונים (שלאחר השחרור) ההנהגה הייתה ב"יד החזקה" והי"ד שנים השניים באופן ד"יד הגדולה". (ס"ו)
• התעסקות בכל הג' קוין (בארצות הברית) כולל קו התורה ותפלה. (ס"ז)
• מגבית עבור "קרן תורה". (ס"ח)
• ביאור (בדברי הרמב"ם) במאמר חז"ל "משחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה"; ד' אמות מורה על בחינה שלמעלה מנבראים. (ס"ט)
• ב' סיפורים מאמו של בעל ההילולא (בנוגע לתורה, וצדקה) וסיפור מזוגתו הרבנית, וההוראות בעבודה. (ס"י)
• ברכה לאנ"ש דרוסי', ובפרט לאלו הדרים (כבר) בכפר חב"ד. (סי"א)