י"ט כסלו תשל״ב

תוכן ענינים

• כשמתאספים לזכרון יום הגאולה - הרי זה צריך ליתן אור וחיות חדשים לעבודה במשך כל השנה; וכן תורתו של בעל הגאולה; גאולה היא מציאות חדשה ביחס לגלות או מאסר; ע"י "ואני אבטח בך" פועלים ש"אנשי אבשלום" מתפללים לשלומו של דוד ("עמדי"); ובעבודת האדם: אנשי אבשלום רומז ליצר הרע, ודוד רומז ליצר טוב; ואני אבטח בך צריך להביא לשמחה גלוי', שאז הקב"ה פועל שהשמחה תבוא בענינים גלויים. (ס"א)
• סיום והתחלת ענינים חדשים בתורה הוא משום ענין הגאולה שהיא "מציאות חדשה", הוכחה מתוספת הרא"ש ע"פ הלכה דסדר המסכתות הוא באופן דנז"ם קט"ן, ולא זמ"ן נק"ט; הסיום ד"ה' עוז לעמו יתן וכו'" אפשר לומר דהוא אף בהוריות. (ס"ב)
• גאולת אדמו"ר הזקן היא גאולה כללית בדורו ובדורות שלאחריו; רש"י מפרש ד"תורה" עצמה היא "שלום", ולא רק דרך שלום; ענין השלום בתורה בגלוי הוא האחדות בסיום הש"ס שכל אחד מאחד את כולם במסכת שלו; בצדקה ישנו ענין בתורה ובתורה ישנו ענין הצדקה; צדקה ברוחניות גדולה מצדקה בגשמיות; מי שאינו יודע שהוא חולה ה"ה חולה מסוכן; סיפור מעשיות בתורה ה"ה הוראות לפועל. (ס"ג)
• כשלומדים תורה מתוך עונג ד"חן" או "יופי" א"א לידע מה יהי' כשיחסר לו החן והיופי, ולכן "שקר החן והבל היופי" ודוקא "יראת ה' היא תתהלל"; תכלית השלימות הוא "תתהלל" - לפעול שגם השני יתפעל מלימודו; "פרו ורבו" היא המצוה הראשונה בתורה, שזהו כנ"ל תכלית השלימות, לפעול על השני; הלימוד ד"אשה יראת ה'" בא דוקא לאחר הלימוד דחן ויופי. (ס"ד)
• "הדרן" על מסכת הוריות: סיני ועוקר הרים (מי עדיף) כמות ואיכות; מארי חיטי הוא פחות חריף מסיני - הר (סיני), שענינו באיכות למעלה ממישור; לרבי מאיר קראו "אחרים אומרים" ענין אחר לגמרי באיכות וזה לרבי מאיר שענינו איכות - לא עמדו על סוף דעתו; רבי למד עם רבי שמעון בנו אודות תמורה לרמוז לו את ענין האיכות שמתסבא בתמורה דוקא; בירושלמי מדובר אודות סדרן ופלפלן - סדרן הוא פחות מסיני, ענין של הר ופלפלן פחות מעוקר הרים כההבדל הכללי בין בבלי לירושלמי; סיני עדיף מאחר ש"לעתיד לבא לית תמן לא קושיא ולא רמינהו וכו'". (ס"ה)
• הזכרון פועל התחדשות גם בעבר; המאסר הי' על ג' הענינים דתורה צדקה ותפלה עם הציבור; אדמו"ר הזקן פעל שהתורה תרד עד לכאו"א מישראל - ע"י השולחן ערוך, את הכסף שלח לארץ ישראל כדי לשחררה מהסולטן; וכן אריכות תפלה היא בעיקר אצל החסידים; אפשר לגשת לתורה ולגלות, ולגלות פנימיות, ומ"מ "שלא כהלכה"; ע"י ה"גרתי" אצל לבן - לשון גירות וזרות, אפשר להיות ש"תרי"ג (מצוות) שמרתי", בלא לוותר על אף אחת. (ס"ו)
• סיום ספר התניא, ביאור קשר סופו לתחלתו, והקשר ביניהם לתורה וצדקה; הסיום - ענין השבת קשור עם: תורה - אז הי' משה מקהיל קהילות ללימוד התורה, וצדקה - בעלי התורה גומלים חסד עם העלובה; ובשייכות להתחלתו: ענין "ארוכה וקצרה קשורה עם: תורה - "ארוכה מארץ מדה וגו'", וצדקה - קצרה, שנותנים מיד בלי התבוננות וכו'. (ס"ח)
• כל המדובר צריך לבוא בפועל בתורה, צדקה ותפלה הן באנשים והן בנשים; וכ"ז במיוחד לאלו הנמצאים בארץ הקודש. (ס"ט)