111

("תאומים מלא") גבי תמר? ובפרט שבפ' וישב שם מיישב רש"י (עוה"פ) גם שינוי זה.

גם צריך ביאור בעצם פירושו בזה שתיבת "תאומים" כאן היא "חסר":

נתבאר כמ"פ — וכ"כ כמה מפרשי רש"י^ה — שהשינויים ד"מלא" ו"חסר" כש­לעצמם אינם ענין המעורר קושי בפשוטו של מקרא (שלכן ע"פ רוב אין רש"י מבאר הטעם לחסרות כו' שבמקרא), וב­מקום שרש"י מבאר טעמם, ה"ז רק משום שעי"ז מתבאר דבר הקשה בפשוטו של מקרא. ועפ"ז יש להבין בנדו"ד — מה קשה בל' הכתוב "והנה תומם בבטנה" שבגלל זה מדייק רש"י ש"תומם" חסר כתיב?

ג. ויש לומר הביאור בכל זה:

כוונת רש"י בפירושו על "וימלאו ימי'" היא לתרץ (לא קושי השינוי בלי­מוד הפסוק דפ' וישב, אלא) שאלה המת­עוררת כאן, והיא — שהתיבות "וימלאו ימי'" נראות כמיותרות — דלכאורה מאי קמ"ל? הלא מובן מאליו שהלידה (ע"ד הרגיל) היא לאחר ש"מלאו" הימים ל­לדת — שלכן לא מצינו עד כאן, בכל המקומות שהוזכר ענין של לידה, שה­כתוב יקדים לזה "וימלאו ימי'" וכיו"ב. ומה מחדש הכתוב כאן ש"וימלאו ימי'"?

[בתרגום יונתן כאן איתא "ושלימו מאתן ושובעין יומי עיבורהא למילד", והיינו שט' חדשי העיבור היו ט' חדשים שלמים (ולא ילדה באמצע החודש הט').

אבל מלבד זאת שפירוש זה תלוי בהפלוגתא^ו אם היולדת לט' יולדת ל­מקוטעין או לאו; ולמ"ד שאינה יולדת למקוטעין, כל לידה (לתשעה חדשים) היא לט' חדשים שלמים^ז — הרי עדיין עיקר התמי' במקומו עומד: סוף­סוף ל­מאי נפק"מ אם ילדה לט' חדשים שלמים או לא^ח?].

ועל זה מתרץ רש"י — "אבל בתמר כתיב ויהי בעת לדתה שלא מלאו ימי' כו'", כלומר: התיבות "וימלאו ימי'" לא נכתבו כאן אלא ללמדנו כוונת השינוי גבי תמר, "ויהי בעת לדתה", ששם (ב­תמר) לא היתה הלידה באופן ד"וימלאו ימי'".

כלומר: לולא הכתוב כאן "וימלאו ימי'" (ברבקה), לא היינו יודעים לדייק שהכוונה בתיבות "בעת לדתה" (בתמר) היא "לחסרים" (והיינו מפרשים הכתוב כפשוטו, שרק בעת לדתה נודע לתמר שתאומים בבטנה)^ט; אבל לאחר שנאמר ברבקה הלשון "וימלאו ימי'" משא"כ

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org