188

ב. והנה יש שרצו לפרש^ז, שאימתי מוסיפין פסוקים מהפטרה אחרת — רק כשיש דיעה שיש להפטיר הפטרה אחרת, שאז מוסיפין פסוק ראשון ואחרון של ההפטרה ההיא כדי לצאת גם ידי הדיעה האחרת שאין הלכה כמותה.

וכמו גבי שבת שחל בא' דר"ח, שיש אומרים^ח שמפטירין מחר חודש ולא "ה­שמים כסאי" (הפטרת ר"ח), כי יום שני דר"ח הוא העיקר. וכדי לצאת לפי דיעה זו מוסיפין בסוף השמים כסאי הפסוקים של הפטרת מחר חודש. וכן הא שכ' הב"י (בפירושו לטור^ט, אף שלא הביאו בשו"ע) דר"ח אלול שחל בשבת (מפטי­רין עני' סוערה ו)מוסיפין פסוק ראשון ואחרון דהשמים כסאי, היינו לפי שיש דיעה שבר"ח אלול שחל בשבת אין מפ­טירין עני' סוערה אלא השמים כסאי^י, ולכן גם להדיעה שמפטירין עני' סוערה מוסיפין הפסוקים דהשמים כסאי.

משא"כ בדוגמאות הנ"ל — שבת חנו­כה או שבת פ' שקלים ופ' החודש — שבהן לכו"ע נדחית הפטרת ר"ח^יא (או מ"ח) מפני הפטרת היום (חנוכה, שקלים או החודש) אין מקום להוסיף פסוקי השמים כסאי (או מחר חודש).

[והוכיחו כן ממ"ש בדרכי משה^יב גבי ר"ח מנחם אב שחל בשבת, שיש פלוגתא אם מפטירין השמים כסאי או שמעו, וכ' בדרכי משה שיש להפטיר שמעו ול­הוסיף פסוק ראשון ואחרון דהשמים כסאי^יג "ובזה אנו יוצאים ידי כולם", הרי שמוסיפין פסוקים מהפטרה אחרת כדי לצאת ידי דיעה אחרת כו'].

אבל לכאורה דוחק גדול לפרש כן דברי הב"י שביאר טעם המנהג להוסיף בשבת שחל בא' דר"ח פסוק ראשון ואח­רון דמחר חודש שהוא "לזכר שמחר ג"כ הוא ראש חודש", ולא הזכיר כלל שזהו לחוש להדיעה שמפטירין בקביעות כזו הפטרת מחר חודש [ובפרט שבשו"ע לא הזכיר כלל דיעה זו].

ג. ויש לומר, ובהקדם תוס' ביאור בדעת הב"י (הנ"ל) ש"נוהגין לומר אחר כך פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת ויאמר לו יהונתן", ולא חשש להא ד"אין מדלגין מנביא לנביא":

בב"י (על הטור^יד) מביא שמקור ה­דברים הוא בתרומת הדשן^טו, שמיישב המנהג (שהובא ג"כ להלכה בשו"ע^טז) דבשבת שיש חתן אומרים אחרי הפטרת השבוע (ב' או ג' פסוקים^יז מ)הפטרת שוש אשיש ולא חיישינן לדילוג מנביא לנביא, ומבאר בתרומת הדשן כמה טע­מים שיש לומר שבזמן הזה אין חוששין להא דאין מדלגין מנביא לנביא, אבל

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org