105

השמירה, הרי אפשר וקרוב לומר שה­בעלים החדשים יזהרו בשמירה מעולה יותר^לב, ועי"ז גופא משתנה טבע^לג השור.

וכפי שמצינו עד"ז שטבע השור ל­הזיק תלוי בהמצב שסביבו, וכמו "מועד לשבתות אינו מועד לימות החול"^לד, כי המצב דשבת גרם (באופן טבעי) לנגיחו­תיו (כפרש"י^לה דבשבת "לפי שהוא בטל ממלאכה וזחה דעתו עליו", ובתוס'^לו הביאו מירושלמי שבשבת "ראה אותם במלבושים נאים אחרים וחשובים בעיניו נכרים ואינו מכירם"), וכן בנדו"ד, ש­אפשר וקרוב לומר שאופן הנהגת ה­בעלים הראשונים עמו גרם לנגיחותיו, והמצב החדש בבעלים החדשים גורם שינוי בטבע השור.

ונמצינו למדים, שיש שני אופנים בביאור הדין ד"רשות משנה": א) ששינוי הרשות מבטל דין העדאת הבעלים, ב) שעי"ז משתנה טבע השור.

[וי"ל נפק"מ להלכה בין שני אופנים אלה — אם ברשות הראשונה הי' "מועד לכל"^לז (לכמה מינים^לח), ואח"כ ברשות החדשה נעשה עוד פעם מועד רק למין אחד: אם אמרינן דטבע השור נשתנה, פשוט שאינו מועד אלא למין זה; אבל את"ל שלא נשתנה טבע השור, והרי הוא שור נגח כמקדם, ורק גזירת הכתוב היא שאין לחייב הבעלים החדשים עד ש­מתרים לו בפני ב"ד, יש לומר, דלאחרי שהתרו אותו ונתקיים בו "והועד ב­בעליו" שוב חייב לא רק על מין זה אלא נשאר "מועד לכל"^לט. ועצ"ע^מ].

ה. ויש לומר, שהרמב"ם ס"ל שהדין ד"רשות משנה" כולל שני האופנים, אלא שתלוי באיזה אופן: גבי מכירה או מתנה דהוי שינוי רשות לגמרי (שעובר לרשות חדשה ממש) אמרינן ששינוי הנהגת ה­בעלים החדשים גורם שינוי בטבע ה­שור; משא"כ כשאין שינוי רשות גמור, וכמו שור ברשות שואל שאינו שינוי רשות לגמרי, שהרי השור עדיין של ה­בעלים ורק שהשאילו לו, ובלשון הגמ'^מא שעדיין "שם בעליו עליו", אזי לא מס­תבר שנשתנה טבע השור, כי ודאי שה­שואל לא ישנה כ"כ ממנהג הבעלים כלפי השור (שהרי צריך להחזירו), ובזה מסתבר לומר שהדין ד"רשות משנה" הוא רק מפני ביטול דין העדאת הבעלים.

וזהו החילוק בלשון הרמב"ם בין שתי ההלכות הנ"ל:

גבי שואל ("הועד בבית השואל והח­זירו לבעליו") כ' "הואיל ונשתנית רשותו בטלה ההעדה", והכוונה לביטול ה­

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org