חוקת הפסח ובזה נאמרמו זאת חוקת התורה ואי אתה יודע איזו חוקה גדולה מזו. . מי גדולה הפרה שאוכלי פסח צריכין לה":
השקו"ט "איזו חוקה גדולה" — פסח או פרה — היא בהתאם לב' הדיעות בגמ'מז, אם צדיקים גמורים גדולים מבעלי תשובה, או שמקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים עומדין שם. ומסיק המדרש שפרה גדולה לפי ש"אוכלי פסח צריכין לה", והיינו דתשובה גדולהמח, כי גם צדיקים (אוכלי פסח) צריכים לעשות תשובהמט (פרה).
ה. ועפ"ז יש לבאר פלוגתת רבי לוי ור"ח בר חנינה הנ"ל (בטעם הדין דאין מפסיקין בין פרה להחודש) בפנימיות הענינים:
בענין זה, שגם צדיקים צריכים לעשות תשובה, מצינו שני זמנים: א) תשובת הצדיקים בעבודתם עתה (בזמן הזה). ב) משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתאנ, שעילוי זה, מה שצדיקים "יזכו למעלת התשובה"נא — "יהי' אחר ביאת המשיח דוקא"נא.
ויש לומר, שהם שני אופנים בתשובת הצדיקים:
תשובת הצדיקים בזמן הזה היא תשובה "על הריחוק"נא, דאע"פ שמדובר בצדיקים שאין בהם חטא ועון (ועד שאין בהם רע כלל), מ"מ, כיון שהם נשמות בגופים, ה"ה "רחוקים" מהשם בערך לקרבת נשמותיהם קודם ירידתן למטה, וכמ"ש בספר התניאנב דגם "צדיק גמור עובד ה' ביראה ואהבה רבה בתענוגים לא יגיע למעלת דביקותו בה'. . בטרם ירידתו לעוה"ז החומרי לא מינה ולא מקצתה ואין ערך ודמיון ביניהם כלל. . שהגוף אינו יכול לסבול כו'".
ויתירה מזו כתב בספר התניאנג, דגם "נשמת. . צדיק גמור עובד ה' ביראה ואהבה בתענוגים אעפ"כ אינה בטילה במציאות לגמרי. . רק הוא דבר בפני עצמו ירא ה' ואוהבו" (וכלשונו במ"אנד "יש מי שאוהב").
וזהו ענין תשובת הצדיק, שריחוקו מה' הוא דבר המעיק ומיצר לו מאדנה. דאע"פ שהיותו במצב זה הרי זה שלא באשמתו כלל, שהלא כך נברא [ויש לומר, דזה גופא שנברא באופן ד"יש מי שאוהב" הוא לטובתו, כי דוקא עי"ז ישנה בעבודתו המעלה דבחירה חפשיתנו, שבהיותו מציאות, "דבר בפני עצמו", הוא בוחר בהשם ותורתו כו'], מ"מ, מצד גודל צמאונו להיות דבוק בהשם בתכלית, ה"ה רוצה שנפשו תשוב למעמדה ומצבה הקודם, "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה"נז, כדי "
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור