שם
דכיון שיום הכיפורים בעצמו אי אפשר לכבדו במאכל ובמשתה כדרך שמכבדין שאר יו"ט צריך לכבדו ביום שלפניו. לפיכך אסור להתענות בו אפילו תענית חלום, אע"פ שמותר להתענות תענית חלום אפילו בשבת ויו"ט, מ"מ בערב יום הכיפורים שהאכילה נחשבת כעינוי כמו שנתבאר אין להתענות בו, אלא יאכל וישתה ויחשב לו כאילו התענה על חלומו.
כתב במ"מ וציונים וז"ל: לפיכך אסור להתענות בו – ב"י בשם הגמ"י. אך הלפיכך צע"ק, עיין ב"י שם שמטעם צריך לכבדו וכו' הי' מ"מ מותר להתענות, עכ"ל.
ובאמת פשוט שגם מ"ש הב"י "ועוי"ל דאין להתענות כלל" קאי לפי הטעם דצריך לכבדו שהביא לעיל מיני'. ואדרבה, שמצד הסברא החיצונה לפי טעם זה אסור להתענות, ולכן כשהביא הסברא להתיר הוצרך לכותבה בלשון "ואעפ"כ", כי מצד הסברא החיצונה אינו כן, משא"כ דעת ה"ועוי"ל" מתאימה לסברא החיצונה, ופשוט. אלא שלענין תענית חלום אין טעם זה מספיק (דלא יהא כבוד עיו"כ גדול מכבוד שבת ויו"ט שמותר להתענות בהם תענית חלום), ולכן הביא רבנו טעם נוסף שהאכילה עצמה נחשבת כעינוי, אבל הב"י דמיירי בתענית סתם לא הוצרך לטעם זה.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור