שם
ואפילו אם הוא אינו מתכוין כלל להכשיר את ההדס אלא כוונתו לאכול את הענבים, מ"מ הרי על כרחו מתכשר ההדס ונעשה כלי ע"י תלישה זו, והרי זה כעין פסיק רישיה ולא ימות שנתבאר בסי' ש"כ ע"ש.
כתב במ"מ וציונים וז"ל: וה"ז כעין פסיק רישי' כו' שנת' בסי' ש"כ – סכ"ד. עיין מ"א סק"ב בדעת הערוך, אך המ"א מיירי באדם אחר ובזה שייך טעם הערוך, ורבנו לא הזכיר כאן אדם אחר, ומשמע אפי' במי שההושענא דידי', ובזה לא שייך טעם הערוך, וצ"ע, עכ"ל. ותימה רבתי, הרי רבנו אומר כאן דאסור מצד פס"ר, ומה ענין זה לטעם הערוך שהביא המג"א, שהוא טעם להיתר (ע"י אחר).
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור