שם ס"ד
אבל הגזול והגנוב אף בשאר הימים הוא פסול אע"פ שכבר נתייאשו הבעלים, לפי שהיא מצוה הבאה בעבירה, כלומר כשהוא מקיים את המצוה הוא מקיים אותה באיסור גזל, שהרי אם באו הבעלים לתבוע שלהם חייב להחזיר להם הגזילה בעיניה ואינו יכול לפטור את עצמו בדמים, ונמצא שהגזילה אינה קנויה לו כלל, ועדיין היא של הנגזל, ושלא כדין הוא משתמש בה.
כתב במ"מ וציונים וז"ל: ושלא כדין הוא משתמש – לכאורה זה ע"פ מ"ש (רמ"א) [המ"א] תרל"ז סק"ג דבשל נכרי אין משום מצוה הבאה בעבירה, ועיין מחה"ש שם שנדחק, אך ע"פ המבואר בהל' גזילה לרבה"ז ס"ד משמע שאע"פ שגזל עכו"ם אסור מה"ת מ"מ איסור השתמשות אין בשל נכרי ומשו"ז אין גם משום מצוה הבאה בעבירה, משא"כ בשל ישראל, עכ"ל.
ואינו, דמ"ש רבנו בהל' גזילה שם שמותר להשתמש בשל נכרי הוא משום דמיירי בפקדון הנמצא בידו בהתירא, ולכן ההשתמשות בו מצ"ע אין בה דין גזילה, משא"כ בגזילה מנכרי ממש שלא ע"מ לשלם פשוט שאסור להשתמש, שהרי היא בידו באיסורא וחייב להשיבה לבעליה (ואינו יכול לפטור א"ע בדמים כמבואר בדברינו לעיל ס"א). וכן מוכח ממ"ש רבנו "הגזול והגנוב" סתם, דקאי אדלעיל ס"א "או גזול או גנוב בין מישראל בין מנכרי", ומוכח שגם לולב הגזול מנכרי יש בו משום מצוה הבאה בעבירה דשלא כדין הוא משתמש בו. וכן משמע ממ"ש המג"א בסתרל"ז שם דאסור לעשות סוכה ברה"ר משום דהנכרים לא מחלי והוי סוכה גזולה (וכן פסק רבנו שם סי"א), ולדבריו מה בכך שהנכרים לא מחלי, והרי אינו אלא משתמש בקרקע ומותר להשתמש בשל נכרי, ועכצ"ל שכיון דלא אתי לידי' בהתירא אסור להשתמש בו. ועכ"פ1 כאן דמיירי בלולב גזול ממש בודאי אסור להשתמש בו אח"כ.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור