הלכות תפילין
ואח"כ יהדק הרצועה בתוך הקשר, כדי לקיים מצות וקשרתם לאות על ידך שהוא מצות ההידוק על היד עצמו בקשר זה, שהרי הידוק זה על היד נעשה עם הקשר.
א. מאריכות לשון רבנו מובן שבא לבאר ולתרץ איך מקיימים מצות "וקשרתם לאות על ידך" ע"י הנחת התפילין בכל יום (היינו שיהיו שני התנאים, שהוא עושה את הקשר ושעשיית הקשר הוא על היד"), דמאחר שההידוק הוא ע"י הקשר ובהקשר עצמו, ה"ה מקיים ע"ז וקשרתם, וההידוק הוא על היד.
ולהבין חידושו של רבנו בזה, יש להקדים מה שנחלקו הראשונים בענין זה. דהנה בגמ' מנחות ל"ה ע"ב אביי ורבא דאמרי תרוייהו (שברכת התפילין הוא) משעת הנחה ועד שעת קשירה, וכתבו התוס' שם בד"ה משעת וז"ל: מכאן היה מדקדק רבינו אליהו שצריך אדם לקשר תפילין בכל יום, עכ"ל. והיינו דלשיטתו צריכים לעשות הקשר מחדש בכל יום (ובפשטות הפירוש בזה הוא לאחר הברכה). ובהמשך דבריהם כתבו התוס' דר"ת לא ס"ל כהא דר"א, והביא כמה ראיות שאין צריכים לעשות הקשר מחדש בכ"י, ומ"ש בגמ' לשון קשירה קאי על ההידוק. והתוס' מכריעים כדברי ר"ת בתפילין ש"ר וכדברי ר"א בתש"י, ושוב חוזרים מזה התוס' וס"ל כשיטת ר"ת דגם בתפילין ש"י א"צ לעשות הקשר בכ"י.
ב. והנה על יסוד דברי תוס' אלו יש הסוברים שחידושו של רבנו בהקשר הוא שפותחים אותו בכל יום כדי לצאת ידי שיטת ר"א שצריכים לעשות הקשר בכ"י.
אלא דלכאו' אאפ"ל כן, חדא דמלשון רבנו מובן שאינו מדבר כלל על עשיית הקשר, אלא דע"י ההידוק מקיים ג"כ הא דוקשרתם (כיון שההידוק הוא בהקשר כנ"ל). ועוד, דגם בתוכן הענין קשה לומר כן, דחומרא דאתי לידי קולא היא, דהא לשיטת ר"ת (כמבואר בהמשך התוס' שם, וכן הוא בעירובין צ"ז ע"א תוד"ה אביי ובחולין ט' ע"א תוד"ה ואידך) אם פותח הקשר בכ"י כשיטת ר"א אין הקשר נק' קשר של קיימא, וראה בשו"ת אבנ"ז או"ח סוף סי' קפ"ג מש"כ שלפמ"ש בהגהות מרדכי ריש חולין לדידן דלא קיי"ל כר"א אינו יוצא בתפילין אלא בקשר של קיימא עיי"ש. ואף שבאג"ק כ"ק אדמו"ר הכ"מ1 ח"י אגרת ג'של"ט מבואר שאין נוהגים כמנהג זה ומיישב המנהג (וראה בהמצויין שם, ועיין גם בלקו"ש ח"א ע' 221 ואכ"מ), אבל גם לפי ישוב המנהג נראה שם דעכ"פ לדעת הגהות מרדכי הנ"ל אינו כן, וא"כ החומרא דשיטת ר"א אתי לידי קולא לשיטת הג"מ, וא"כ מובן דאאפ"ל דחידושו של רבנו הוא שחש לצאת ידי חובת שיטת ר"א. ובר מן דין, ידוע מכ"ק אדמו"ר הכ"מ (מה שאמר ביחידות להרשנ"ז גורארי' ובניו שי') שאין פותחין הקשר של תש"י בכל יום קודם הברכה.
ג. והנה לכאו' אינו מובן הן לשיטת ר"ת והן לשיטת ר"א, דלר"ת צ"ע במה מקיים וקשרתם (עיין אנציקלופדיה תלמודית ערך הנחת תפילין ח"ט ע' תצ"ו ואילך ובהמצויין בהערות שם), דאת"ל שבהידוק שמהדקים על הזרוע מקיימים וקשרתם [וכדמוכח מדרשת הגמ' שם ל"ז ע"א וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין וכיון דקשירה בימין הנחה בשמאל, דמזה הוכיחו התוס' שהקשירה היא בשעת ההנחה, דאל"כ מהו הראיה מהא דקשירה בימין שההנחה היא בשמאל, הא אפ"ל דקושר בימין קודם ההנחה וההנחה עצמה היא גם בימין, אלא דע"כ הקשירה הוא בשעת ההנחה ולכן אם אחד הוא בימין הרי חברו צ"ל בשמאל] קשה דא"כ קשר בתפילין מנ"ל, דהא וקשרתם לא קאי על עשיית קשר. והא דאמרינן בגמ' שם ל"ה ע"ב קשר בתפילין הלכה למשה מסיני, כבר מבואר בראשונים על אתר דזהו לענין השי"ן שעל התפילין (או גם על הדלי"ת והיו"ד) אבל לא לעצם הקשר, ומשמע דזה פשוט שצ"ל, ועכצ"ל דילפי' מוקשרתם.
ואת"ל שלר"ת וקשרתם קאי על הקשר דמעיקרא שנמצא בתפילין תמיד (וכמ"ש בשו"ת מהרי"ט או"ח ח"ב ס"ז), הרי נוסף ע"ז דצע"ג איך יפרנס הדרשה דוקשרתם וכתבתם וכמו שכתבנו לעיל, קשה דמנ"ל באמת דוקשרתם אינו המצוה דכ"י, שהרי מקור המצוה דכ"י הוא ממש"נ וקשרתם, והרי וקשרתם, פי' קשירה ממש, וא"כ היה צ"ל חיוב קשירה בכ"י.
אלא דגם לשיטת ר"א קשה לכאורה, דאם צריך לעשות הקשר מחדש בכ"י, נמצא דהקשירה היא קודם לההנחה (וכמו שהקשו התוס' וכו"כ מהראשונים על הא דר"א מלשון הגמ' משעת הנחה ועד שעת קשירה, דמזה שהקשירה היא אחר ההנחה מוכח דלא מיירי בקשירה בפשטות דאז אאפ"ל הנחה קודם לקשירה), וא"כ שוב אינו "וקשרתם על ידך", דהא הקשירה היא קודם ההנחה על היד.
[ומה שיש לדקדק בתוס' והרא"ש בהלכות קטנות סי"ג, דבתחילת דבריהם הוכיחו מהא דמשעת הנחה עד שעת קשירה דלא כר"א וכנ"ל משום דהקשירה צ"ל קודם ההנחה, ואח"כ בהמשך דבריהם כשחילקו בין תש"י לתש"ר (דבתש"ר ס"ל כר"ת ובתש"י כר"א כנ"ל) מוכיחים דקושרים על היד, וא"כ אינו מובן מה שהקשו בראשית דבריהם על ר"א מלשון הגמ' משעת הנחה וכו', דהא גם הם מודים דהקשירה הוא על היד אחר ההנחה. אלא בירור דבר זה הוא כמ"ש במרדכי בהלכות תפילין דהא דאא"ל שקושרים אחרי ההנחה הוא בעיקר משום תש"ר, ונמצא לפ"ז דבתש"י אפשר לקשור גם אחרי ההנחה, וא"כ דוקא לשיטת ר"א דס"ל שצריכים לעשות הקשר גם בתש"י וגם בתש"ר קשה לשון הגמ', משא"כ לפשרת התוס' דרק בתש"י צריכים לעשות הקשר שפיר איכא למימר דההנחה היא לפני הקשירה. ולפ"ז מיושבת הקושיא הנ"ל לשיטת ר"א ממש"נ וקשרתם על ידך, דאה"נ לשיטת ר"א הקשירה היא על היד, ובתש"ר לא נאמר וקשרתם על הראש, וממילא בתש"ר באמת קושר קודם. אלא דמ"מ רוב הראשונים תפסו בפשטות שא"א לקשור אחרי ההנחה (ועד שי"ג משום כך בגמ' "משעת קשירה עד שעת הנחה", שהקשירה היא לפני ההנחה). ולהעיר דמוה ראיה דהידוק קשר פתוח ורופף אינו נקרא עשיית קשר לשיטת ר"א, דאל"כ למה תפסו כל הראשונים בשיטת ר"א דא"א שתהיה ההנחה לפני הקשירה, הא גם בתש"ר אפשר להיות דמניחן כשהקשר עדיין רופף ומהדק, אלא ע"כ דזה אינו נקרא עשיית קשר].
ד. ועכ"פ לשיטת רבנו הכל ניחא, דההידוק אכן מקרי וקשרתם, ואבל לא משום שההידוק הוא וקשרתם מצ"ע, אלא משום שההידוק נעשה עם הקשר עצמו כנ"ל. וא"כ מובן דאין להקשות קשר תפילין מנ"ל כמו שהקשינו לשיטת ר"ת לההסברה הראשונה, דהא הקיום דוקשרתם הוא רק מכיון שההידוק נעשה עם הקשר, ומובן גם דנתקיים בפשטות הא דוקשרתם הוא על היד עצמו. וי"ל שזהו מה שהוסיף רבנו לבאר "שהרי הידוק זה על היד נעשה עם הקשר", דבזה מסכם שרק לפי הסברה זו קיימים שני התנאים בשלימות (דלר"א חסר על ידך ולר"ת קשה וקשרתם, כנ"ל באורך).
ודוק עוד, דלשיטת רבנו מלבד זה שההידוק הוא ע"י הקשר עצמו, הרי בההידוק יש קשירה ממש, כי הקציצה נקשרת ממש, וממילא הא דמקיים וקשרתם אינו רק משום שההידוק הוא ע"י הקשר וממילא יש מעשה (פועל) של קשירה, אלא משום דיש גם תוצאה ונפעל של קשירה. וי"ל שזהו פירוש לשון רבנו "כדי לקיים מצות וקשרתם וכו' בקשר זה", דלא רק שע"י הקשר מהדק, אלא שההידוק שע"י הקשר עושה קשירה ממש.
וי"ל דמש"ה לא בעי שיקשור הרצועה על הכף בכעין קשר, דלא כהנוהגים כן (עיין קצוה"ש סי' ח' סי"א ובהמצויין שם), וידוע דכ"ק אדמו"ר הכ"מ אינו נוהג כן אלא רק תוחב את קצה הרצועה בתוך הכריכות שעל כף היד, משום דלהנ"ל הקשירה נעשתה כבר בשלימות, שהרי התפילין נקשרו כבר על היד גם בלי המשך הכריכות וכו'. משא"כ לשאר השיטות בקשר, כיון שההידוק אינו קושר, והתפילין אינם נקשרים על היד בלי המשך הכריכות, והכריכה היא על כף היד, לכן לא השלים עדיין הקשירה.
ועיי"ש במהרי"ט שכתב וז"ל: ואע"ג דדברי ר"ת עיקר שוקשרתם דקרא אקשירא קמייתא קאי, מ"מ למדנו שצריך להדקם יפה בכריכה חזקה שיהיו מהודקים באותה כריכה לבדה וכו', לפיכך אני נוהג לכרוך סביב התפילין ש"י כעין עניבה דהויא כאין קשירה שלא תמוט" וכו'. ולשיטת רבנו ניחא דאין צורך לכ"ז, שהתפילין נקשרים גם בלי הכריכות.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור