שם
ואח"כ יניח את של ראש בגובה הראש, ויזהר שיהא באמצע רוחב הראש ממש, שהרי אמרו קדש והיה כי יביאך מימין ושמע והיה אם שמוע משמאל, ובתפילין דרש"י שהפרשיות כסדרן אין בין ימין ושמאל אלא משהו, דהיינו החריץ שבין והיה כי יביאך לשמע, ע"כ צריך ליזהר בזה מאד.
א. בשו"ת דברי חיים ח"ב ס"ו כתב וז"ל: אם לראות במראה שהתפילין יהיו באמצע, הוא דברי בורות, כי אפי' אם אינם מכוונים ממש כשר, דידוע שיש מקום בראש להניח שני תפילין ואפי' ברוחב, ואין שיעור לתפילין ברוחב, עכ"ל (וראה אות חיים ושלום סכ"ז סקי"ב). ונראה ברור שלא ראה הד"ח דברי רבנו בסידורו, ויתכן שאילו הי' יודע שכן דעת רבנו היה חוזר בו מדעתו, וכידוע מ"ש בדברי חיים ח"ב סי' ג' שרבנו הוא גדול שבאחרונים. אלא דמ"מ חל חובת הביאור לבאר טעמו ונימוקו של רבנו שכתבו בקצרה בסידורו.
וראיתי לחכם א'1 שנשאל על דעת הדברי חיים הנ"ל דס"ל דמקום יש בראש להניח שני תפילין אפי' ברוחב וכ"ש באורך, דלכאורה הוא נגד לשון הראשונים והפוסקים דמשמע מדבריהם דמקום להניח שני תפילין רק באורך, היינו בגובה הראש, ולא ברוחב. והח' הנ"ל השיב לו בארוכה דההכרח לומר לכו"ע דמקום להניח שני תפילין גם ברוחב, והואיל ודבריו מרפסין איגרא מהראוי להתעכב עליהם ומתוך כך יתבאר דעת רבנו. ומקום נציע בקיצור תוכן דבריו בתשובה הנ"ל (בהנוגע לעניננו).
ב. בב"י או"ח סי' כ"ז (ד"ה ומקום) הביא דעת הרא"ש ומרדכי וסה"ת דמקום תפילין של ראש הוא ממקום שמתחיל השער עד מקום שמוחו של תינוק רופס, והיינו דאמרי מקום יש בראש להניח ב' תפילין, והא דקאמר מקום שמוחו של תינוק רופס ה"ק עד מקום שמוחו וכו'. ואח"כ הביא דעת הרמב"ם שכתב מניחין אותו על הקדקד שהוא סוף השיער שכנגד הפנים והיא המקום שמוחו של תינוק רופס בו, וכתב שנראה שדעת הרמב"ם היא שבמקום עיקרי השיער רופס מוחו של תינוק, והא דאמרו מקום יש בראש להניח שני תפילין אפשר דלא זה על זה קאמר, אלא סמוכים זה אצל זה ברוחב הראש שכנגד בין העינים. אי נמי זה על זה, ומקום הנחת שתי תפילין מוח התינוק רופס, וזה נראה יותר כי היכי דלא נשווייה חולק בהדי הרא"ש וסה"ת בענין דינא, עכת"ד.
הרי דדעת הב"י בשיטת הרמב"ם לפירוש הא' דמקום להניח שני תפילין ברוחב, ומ"ש פירוש שני בדברי הרמב"ם כתב הטעם כי היכי דלא נשווייה חולק בהדי הרא"ש וסה"ת, אבל בדברי הרמב"ם עצמם שפיר ניחא ליה לפרש דברוחב יש מקום לשני תפילין. וע"כ שאין זה סותר מ"ש הרמב"ם עצמו שצריך שיהיה מכוון באמצע (היינו מ"ש הרמב"ם בפ"ד מהל' תפילין הל"א וצריך לכוין אותו באמצע כדי שיהיו בין העינים), דצ"ל שהמקום הכשר לתפילין הוא באמצע כדי שיהיו בין העינים, אבל אין המקום מצומצם כ"כ ויש בו שיעור אף לב' תפילין. ומזה דדעת הב"י להדיא דהמקום לב' תפילין הור ברוחב, וזהו מקורו של הדברי חיים.
ג. אלא שבתשובה הנ"ל כתב שגם שאר הפוסקים ס"ל הכי ומוכרח לומר כן, וראיותיו:
(א) מאחר דדעת כל הפוסקים שאפשר לעשות התפילין בגודל ד' אצבעות עכ"פ שהוא שיעור ב' תפילין, וא"כ אם נאמר שאין מקום לשני תפילין אלא באורך ולא ברוחב האיך אפשר להוסיף על התפילין כשיעור ב' תפילין, דהלא אם יוסיף על האורך ולא על הרוחב יהיו פסולים מחמת שאינם מרובעים, וע"כ שגם ברוחב יש שיעור ב' תפילין כמו באורך, ולכן אפשר להוסיף על הרוחב כמו על האורך.
(ב) בש"ס לא נזכר שיעור לתפילין, והתינח באורך שהודיעו שיעור מקום התפילין בראש מצמיחת השיער עד מקום שמוחו של תינוק רופס, ולכן אם אין שיעור לבתים לא הוצרכו להודיענו יותר מזה, מאחר שבמשך אותו השיעור הכל כשר, אבל ברוחב איך שתקו ולא הודיעו שיעור מקום התפילין, והרי יתכן שיעשו תפילין גדולים כ"כ שלא יכנסו בשיעור המקום שיש ברוחב. ובשלמא אם יש מקום להניח ב' תפילין גם ברוחב, הרי אותו השיעור שיש באורך עד מקום שמוחו תינוק רופס שהוא מקום ב' תפילין (ד' אצבעות) יש גם ברוחב, וא"כ נדע שאין לעשות תפילין רחבים יותר משיעור ב' תפילין (ד' אצבעות). אבל אם אין מקום לב' תפילין ברוחב, הלא התפילין בעצמם אין להם שיעור, ומנין נדע עד כמה אפשר לעשות התפילין מצד הרוחב.
(ג) משמעות המרדכי שכ' שאין שיעור לתפילין ואם ייתר (מב' אצבעות) לית לן בה, משמע דאפילו אם ייתר עד שיעור ב' תפילין (ד' אצבעות) ג"כ לית לן בה, הרי דיש מקום לב' תפילין.
(ד) א"א לומר דבעינן מצומצם ממש בין העינים, דהא קיי"ל א"א לצמצם אפילו בידי אדם אף ע"י מדידה, ואפילו להסוברים דאפשר לצמצם הרי רוב בנ"א אינם יכולים לצמצם אף ע"י מדידה, וא"כ אף אם מסתכל במראה לא יוכל לכוין, והוי כל אחד ספק קרקפתא דלא מנח תפילין.
ומכ"ז הוציא בתשובה שם דלכו"ע צ"ל דכמו שיש מקום לב' תפילין באורך ה"נ יש מקום לב' תפילין ברוחב, וזהו מקור דעת הד"ח הנ"ל.
ד. ולפני שנציע שיטת רבנו בזה דמחמתה נסתרו כל ההוכחות הנ"ל כמוץ לפני רוח, ראוי להזכיר שהנ"ל הוא נגד דברי האור זרוע והרדב"ז שכתבו להדיא היפך דבריו, ובתשובה הנ"ל כתב להיפך מבלי להזכירם אפילו ברמז, וכן לא הזכיר דעת רבנו בסידורו (אף שהשואל ציין לכל הנ"ל בשאלתו).
והוא באו"ז הל' תפילין סי' תקע"ג, וז"ל: ממקום שמתחיל השיער שע"ג מצח עד כלפי גובה הראש כשיעור שני תפילין כדאמר וכו' רב שמואל בר"י מקום יש בראש להניח שני תפילין, שאין לומר דהיינו לצדדין כלפי הצדעין שאין כאן בין עיניך, אלא ודאי ממקום התחלת השיער וכו' לגבי גובה הראש כשיעור שני תפילין הוי מקום תפילין, עכ"ל.
וכן כ' הרדב"ז בח"ג סי' תתקט"ז (תע"ח) וז"ל: וצריך להניחם (תפילין דרש"י ור"ת) זה למעלה מזה, דמקום יש בראש להנחת שני תפילין, ולא זה אצל זה, לפי שאין א' מהם בין העינים, עכ"ל.
והנה רבנו בסידורו נתן טעם לדבריו (כנ"ל), שהרי אמרו קדש והיה כי יביאך מימין ושמע והיה אם שמע משמאל, ובתפילין דרש"י וכו'. ומקורו מדברי הרא"ש הלכות קטנות ס"ד וז"ל: ת"ר כיצד סדרן, קדש והיה כי יביאך מימין שמע והיה אם שמוע משמאל. והתניא איפכא, לא קשיא כאן מימינו של קורא כאן מימינו של מניח והקורא קורא כסדרן. פירש"י, כסדר שהן כתובים מוקדם מוקדם ומאוחר מאוחר, הלכך הא דתני קדש והיה כי יביאך מימין מימין של קורא קאמר, דהשתא כשקורא כדרכו מימינו לשמאלו נמצא קוראן כסדרן כדרך שהם כתובים בתורה, קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע. וקשה לר"ת, אמאי פליגנהו לקרות שתים הראשונות מימין ושתים האחרונות משמאל, הול"ל הראשונה לימין וכל האחרונות לשמאל, או איפכא ג' ראשונות מימין והרביעית משמאל וכו'. ויש לדחות, לפי שהתפילין מונחים באמצע הראש, ושתי פרשיות מימין האדם ושתים משמאלו, עכ"ל.
וזהו מקורו של רבנו, דהא דתפילין של ראש צ"ל באמצע אין הכוונה שיש איזה שיעור ברוחב הראש שהתפילין צריכים להיות תוך השיעור הזה, אלא שהתפילין צ"ל מחולקים בשוה בין שני חצאי הראש, ב' פרשיות מימין וב' פרשיות משמאל, ולא נפקא לן מינה אם התפילין קטנים או גדולים, לעולם צ"ל ב' פרשיות מימין וב' פרשיות משמאל, והחריץ שבין ב' פרשיות אלו לאלו באמצע. והיינו לשיטת רש"י בפי' הברייתא בגמ' קדש והכ"י מימין שמע והא"ש משמאל, דהכוונה דקדש והכ"י הם בחצי הימני של הראש ושמע והא"ש הם בחצי השמאלי של הראש.
וגם לפי שיטת ר"ת בפי' הברייתא דקדש והכ"י מימין של קורא, ומשמאל של קורא הוי שמע מבחוץ והא"ש בפנים, ג"כ הכוונה לחצי הימני וחצי של השמאלי של הראש, אלא דלשיטת ר"ת אין הוכחה אלא דפרשת קדש צ"ל מימין ופרשת שמע משמאל והפרשיות שביניהן כל א' סמוכה להבאה לפניה בסדר הקריאה. וכן מפורש במרדכי בהלכות קטנות במחלוקת רש"י ור"ת, וז"ל: ועוד (ראיה לשיטת ר"ת), דבין עיניך משמע אמצעית הראש, ושנים מכאן ושנים מכאן קרינא והיו לטוטפות בין עיניך, עכ"ל (ואכ"מ להכנס בהחילוק בין הרא"ש והמרדכי בפרט זה). הרי שגם לשיטת ר"ת התש"ר הם באמצע מחמת ששתי פרשיות מימין ושתי פרשיות משמאל, אלא דלעיכובא הם רק הפרשה הימנית (קדש) והפרשה השמאלית (שמע). ונמצא שלפ"ד ר"ת אפי' זזו התפילין קצת ממקומן, כל עוד שפרשת קדש היא בחצי הימני של הראש ופ' שמע היא בחצי השמאלי, אפי' אם הפרשיות שביניהן הן שתיהן מצד ימין או שתיהן מצד שמאל ל"ל בה. ולכן כתב רבנו שבתפילין דרש"י שהפרשיות כסדרן אין בין ימין לשמאל אלא משהו דהיינו החריץ שבין והכ"י לשמע, משא"כ לשיטת ר"ת יש בין ימין לשמאל שתי הפרשיות דוהכ"י והא"ש.
ה. היוצא מכל הנ"ל, דמהרא"ש והמרדכי מוכח להדיא ההא דתש"ר בעינן באמצע אין הכוונה שיש שיעור ברוחב הראש, אלא ששתי פרשיות (חצי התפילין) מימין ושתי פרשיות משמאל, ואין זה ענין כלל לגודל התפילין. ומאחר שכן הרי ממילא נפלו כל ראיותיו בתשובה הנ"ל דמקום בראש לב' תפילין ברוחב, דודאי אין שיעור ברוחב הראש שבתוכו צריך להכנס התפילין כנ"ל, וא"כ מצד שיעור המקום היה מקום לב' תפילין ואולי גם ליותר, אלא דאם יניח ב' תפילין ברוחב הרי א"א ששתיהן יהיו באמצע, שהרי באמצע פי' חצי התפילין מימין וחצי התפילין משמאל, וזה א"א בב' תפילין זה אצל זה ברוחב כמובן. ולכן יש מקום לב' תפילין רק באורך וגובה הראש, דשם אם יניח שתיהן יהיו שתיהן בין עיניך, קדש והכ"י מימין שמע והא"ש משמאל. ומצד שיעור המקום יש מקום לב' תפילין. אבל א"א ששניהן יהיו באמצע.
ולפ"ז נופל ממילא כל מה שהוכיח החכם הנ"ל:
(א) מה שהוכיח מהא דדעת כל הפוסקים דאפשר לעשות תפילין של ד' אצבעות ואם אין מקום לב' תפילין ברוחב איך יעשה תפילין גדולים כ"כ אינו הוכחה, דאה"נ דאפשר לעשות תפילין גדולים, דאין שיעור ברוחב למקום התפילין, ומ"מ אין אפשרות להניח ב' תפילין כי אז אי אפשר שיהיו שניהם באמצע.
(ב) מה שהוכיח מהא דלא נזכר בש"ס שיעור ברוחב הראש לתפילין, ועכצ"ל שיש שיעור דאל"כ אין התפילין באמצע, וא"כ צ"ל ששיעור הרוחב כשיעור האורך כי התפילין מרובעים, ג"ז אינו, דאמנם אין שיעור לתפילין כלל ברוחב, ומ"מ התפילין צ"ל באמצע ממש שתי פרשיות מכאן ושתי פרשיות מכאן, והגודל יעשה כמה שירצה.
(ג) אין הוכחה ממ"ש המרדכי אם ייתר התפילין יותר מב' אצבעות לית לן בה דיש מקום לב' תפילין ברוחב, דאמנם בתפלה א' יכול להגדיל כמה שירצה, אבל מ"מ אין מקום לב' תפילין כי אז לא יהיה באמצע כנ"ל.
(ד) לפי שיטת רבנו אין מקום גם לקושייתו דאיך אפ"ל דצ"ל באמצע ממש והרי א"א לצמצם אפי' בידי אדם וכנ"ל, שהרי רבנו כתב שיש בין פרשת והכ"י לשמע החריץ, שאמנם אינו אלא משהו, אבל אין כאן צמצום מוחלט ולכן אפשר לצמצם. אך גם לולא זאת אין מקום לקושייתו, דידועים דברי הרמב"ם בפיה"מ למשנה עירובין מ"ט ע"ב לענין תחום שבת שהוא אלפים אמה מרובעות, דאע"פ שא"א לעשות הריבוע בצמצום, מ"מ די שיראה המרובע כפי יכולת האדם, כמו הלוחות המרובעות שהכוונה בהם הריבוע כפי היכולת. ומקורו מבכורות י"ז ע"ב, ואי אמרת א"א לצמצם וכו', שאני התם דרחמנא אמר עביד ובכל היכא מצית למיעבד ניחא ליה הרי אפילו לולא היה שיעור של חריץ בין הפרשיות היה צריך לצמצם עד כמה שאפשר, ובהכי חייבו רחמנא.
ו. והנה נוסף למשנת"ל סתירת ההוכחות שהביא בתשובה הנ"ל נגד דעת רבנו, ושדבריו הם נגד האו"ז והמררכי והרדב"ז והרא"ש, הנה דבריו כשלעצמם שם מופרכים. דהנה הב"י שכ' בדעת הרמב"ם לפירוש הא' שמקום יש בראש להניח ב' תפילין ברוחב, הרי כוונתו שיש מקום לב' תפילין רק ברוחב ולא באורך, שהרי כל ההכרח לומר שהמקום לב' תפילין הוא ברוחב הוא רק מחמת שלדעת הרמב"ם משמע שאין מקום לב' תפילין באורך וא"כ ע"כ צ"ל שיש מקום ברוחב, אבל אם יש מקום באורך אין מקום ברוחב. ומאחר שהוא הוכיח דאם נאמר שיש מקום לב' תפילין באורך מוכרחים לומר דיש מקום לב' תפילין גם ברוחב מחמת השיעור דגודל התפילין, א"כ ע"כ צ"ל גם להיפך דאם יש מקום לב' תפילין ברוחב ואפשר לעשות תפלה א' בגודל ב' תפילין לצד הרוחב הרי ע"כ צ"ל שיש מקום לב' תפילין גם באורך, וא"כ איך כתב הב"י בדעת הרמב"ם שיש מקום לב' תפילין ברוחב ולא באורך, אתמהה.
וכן מ"ש דלולא הטעם דלא נשווייה להרמב"ם חולק בהדי הרא"ש וסה"ת היינו מפרשים כן בדעת הרמב"ם, הרי מ"מ כתב שם שהוא נגד משמעות הירושלמי בעירובין (ובאמת בירושלמי שם מפורש לכאורה רהמקום לב' תפילין הוא באורך, דהכי איתא שם: אר"י בשם ר"ש שיערו לומר עד מקום שגבהו של ראש מחזיק, וכמה מחזיק שתים), וא"כ אפילו אם מחמת הדוחק בלשון הרמב"ם היינו מוכרחים לפרש כן, הרי הענין כשלעצמו (היינו לומר כן בדעת פוסקים אחרים) ברור שלא היינו אומרים כן מאחר והוא נגד הירושלמי.
וכן כבר הרגיש בתשובה הנ"ל בקושיא דאם נאמר שיש מקום בראש לב' תפילין גם ברוחב הרי יש מקום בס"ה בראש לד' תפילין ב' באורך וב' ברוחב, א"כ למה לא התירו בשבת להכניס ד' זוגות ורק ב' התירו מטעם דמקום יש בראש להניח ב' תפילין. והמציא המצאה ליישב קושיא זו, דבזמן הש"ס לא היו כ"כ בקיאים בשיעור ב' תפילין ברוחב הראש, דבאורך שיש סימן להשיעור מהתחלת השערות עד מקום שמוחו של תינוק רופס היו בקיאין משא"כ ברוחב, ולכן לא התירו להניח ד' תפילין אפי' לבקיאין משום לא פלוג. ובא וראה עד כמה נצרך לדחוק אנפשיה להמציא אי בקיאות בזמן הש"ס, ובפרט שאפשר בקלות יותר לשער מקום הרוחב ממקום האורך, שהרי לא כל א' בקי במקום שמוחו של תינוק רופס וכמש"כ שם מהמג"א, אבל ברוחב הרי נראה להדיא איפה אמצעית הראש היינו בין עיניך, ומשם אפשר לשער שיעור אצכעיים לכל צד. ואיזה העדר הבקיאות היה בזמן הש"ס, ומה שייך כאן בקיאות, דאי משום דא"א לצמצם או שטורח גדול לצמצם הרי אין שייך בזה בקיאות, וכנ"ל שאין בזה קושי מיוחד, כי מניח ב' תפילין כפי הסימן שההפסק שביניהם יהיה מכוון ממש בין עיניך.
ובסוף התשובה הנ"ל כתב שודאי אילו היה צורך להסתכל במראה בשעת הנחת תפילין היו מתקנין בביהכ"נ מראה לצורך התפילין. ומבלי להתייחס לעצם ההוכחה, הרי פשוט שאין צורך דוקא במראה, כי אם שא' יכול לכוין את התפילין של חבירו, וכן נהוג עמא דבר.
ועכ"פ מבואר מכל הנ"ל דדעת רבנו בכיוון התפילין באמצע הראש ממש הוא דעת הרא"ש והמרדכי והאו"ז והרדב"ז, ולכו"ע מקום בראש להניח ב' תפילין באורך (וכן מסקנתו של הכ"י בדעת הרמב"ם) ולא ברוחב, ודעת הד"ח יחידאה נגד כל הנ"ל.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור