סי' קכ"ד ס"ז
יש אומרים שכל העם יעמדו כשחוזר הש"ץ התפלה, כיון שמכוונים ושומעים התפלה מהש"ץ ושומע כעונה וכאילו מתפללין בעצמן (ולכן נקראו התקיעות שבחזרת הש"ץ בראש השנה תקיעות מעומד, לפי שכל העם עומדים בחזרת הש"ץ).
המג"א ריש סי' תקצ"ב כתב שבתקיעות דמעומד התוקע והשומעין צריכין לעמוד, וציין להמבואר ברמ"א כאן (סוס"ד) די"א שכל העם יעמדו כשחוזר הש"ץ התפלה.
וביאר כוונתו בלבושי שרד שם, שכוונת המג"א לדמות דין שמיעת תקיעת שופר לדין חזרת הש"ץ, שכשם שבחזרת הש"ץ צריך הקהל לעמוד משום שומע כעונה, כך השומעים תק"ש צריכים לעמוד כמו התוקע עצמו משום שומע כעונה. ועפ"ז הוקשה לו שם למה אינם צריכים לעמוד בתקיעות דמיושב, ולא אמרינן דצריכים לעמוד משום שומע כעונה (שהרי התוקע עצמו צריך לעמוד גם בתקיעות דמיושב).
אבל מדברי רבנו מוכח שפירש כוונת המג"א דלא כהלבושי שרד, אלא כוונתו דמה שהשומעים צריכים לעמוד בתקיעות דמעומד אינו משום התקיעות עצמן, אלא משום שומע כעונה דחזרת הש"ץ, ולזה ציין לרמ"א סי' קכ"ד ששם נתבאר שצריך לעמוד בחזרת הש"ץ. אבל מצד התקיעות עצמן אין צריכים לעמוד, ולא דמי לחזרת הש"ץ, דבחזרת הש"ץ צריכים לעמוד כדי לצאת ידי חובתן משום שומע כעונה, משא"כ בתקיעת שופר אין צורך לדין שומע כעונה, כי עיקר המצוה הוא השמיעה ולא התקיעה (כמבואר בדברי רבנו סי' תקפ"ה ס"ד).
ועפ"ז לא יקשה כלל הא דאין השומעים צריכים לעמוד בתקיעות דמיושב, כי מצד התקיעות עצמן אינם צריכים לעמוד, ומה שצריכים לעמוד בתקיעות דמעומד הוא רק משום חזרת הש"ץ כנ"ל.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור