סי' קס"ח סי"ג
לחמניות הן רקיקין דקים וכו' הנעשים מתערובת קמח ומים בקדרה בלילה רכה מאד, ושופכים על עלי ירקות רחבים ונאפית בתנור עם העלים, או שופכים על מחבת שאין בה משקה וכו', ומעט משקה שמושחין המחבת שלא תישרף העיסה אינו נקרא משקה. אבל אם יש בה משקה, אפילו או כל מהם שיעור קביעת סעודה מברך בורא מיני מזונות ומעין ג'.
כתב במ"מ וציונים וז"ל: אינו נקרא משקה – אדה"ז לא כתב את פסק הדין, ומתחיל במציאות אחרת. לכן נ"ל שט"ס יש כאן וצריך להוסיף [עפמש"כ בטוש"ע ס"ח] "מברך עליהם במ"מ וברכה א' מעין ג', ואם קבע סעודתו עליהם מברך המוציא ובהמ"ז". ואף שיש לדייק פסק הדין מתוכן הסעיף, אבל לפי לשונו הזך והטהור של רבנו הזקן נ"ל שיש לתקן כמ"ש, עכ"ל.
וליתא, כי רבנו קאי אדלעיל ס"ח: אבל מיני לחמים שיתבארו לפנינו שאין דרכם של רוב בני אדם לקבוע סעודתם עליהם, אין מברכים עליהם המוציא וברכת המזון, רק בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש, אלא אם כן אוכל שיעור שאחרים רגילים לקבוע סעודה לפעמים על שיעור כזה וכו'. ובס"ט: ואלו הם מיני לחמים שאין דרכם של בני אדם לקבוע סעודתם עליהם, פת הבאה בכיסנין ולחמניות וטרוקנין וטריתא. הרי הדין מבואר, ואינו צריך לפרש אלא מה הם המיני לחמים, וזהו מ"ש כאן.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור