סי' שי"ג ס"ג ואילך
ונגר שהוא יתד שתוחבין אותו בחור שבאסקופה לנעול הדלת, הואיל ותוחבין אותו באסקופה למטה דומה הוא לבנין וכו', ואין נועלים בו אף שהוא מיוחד לכך וכו', אלא צריך שיהיה קשור שם מבעוד יום וכו', שהואיל והוא קשור ומחובר שם מבעוד יום אינו נראה כבונה בשבת.
כיצד יהא קשור, אם יש בראשו גלוסטרא וכו', הואיל והוא דומה לכלי אינו נראה כ"כ כבונה, שאין דרך לשקע כלי בבנין לבטלו שם, ולפיכך אין צריך שיהא הקשר אמיץ, אלא אפילו אם קשור בחבל דק וכו' די בכך, אפילו אם אינו קשור בדלת עצמה אלא בבריח הדלת (או במזוזה, שאף שאין הדבר ניכר כ"כ שקשור שם מבעוד יום בשביל נעילת הדלת הואיל ואינו קשור בדלת עצמה, וגם הואיל ואין הקשר אמיץ, אעפ"כ אינו נראה כבונה בשבת הואיל והוא דומה לכלי) וכו'.
ואם אין בראשו גלוסטרא, אם הוא קשור בדלת עצמה, אפילו קשור בחבל דק וכו' די בכך (לפי שניכר יפה שקשור שם מבעוד יום בשביל נעילת הדלת הואיל וקשור בדלת עצמה, אע"פ שאין הקשר אמיץ, ושוב אינו נראה כבונה בשבת) וכו'. אבל אם אינו קשור בדלת עצמה אלא בבריח (או במזוזה), צריך שיהא הקשר אמיץ בענין שיהא ראוי לינטל בו (שכשהוא קשור יפה בחבל חזק ניכר הדבר שהוא עומר לנעילת דלת אף שאינו קשור בדלת עצמה, ושוב אינו נראה כבונה בשבת).
נראה לבאר טעם המוסגרים, משום דטעם ההיתר בקשור מבעוד יום יש לפרש בא' מב' פנים (או בצירוף שניהם): הא', דכיון שקשור מבעוד יום הוי כבנוי ועומד מבעוד יום ולכן אינו בונה עתה. והב', דכיון שקשור בדלת מוכח שנעשה להשתמש בו, ונעשה דומה לכלי שאין דרך לשקעו בבנין, ואינו נראה כבונה. וכיון שאין הטעם ברור כתבו רבנו במוסגר.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור