סי' שי"א סי"ד
אבל אם אינו צריך כלל לגוף האיסור, ואינו מטלטלו ע"י ההיתר אלא בשביל דבר המותר כגון לפנות מקומו, זהו טלטול מן הצד שהתירו חכמים, ע"ד שנתבאר בסי' ש"ט באבן שעל פי החבית ומעות שעל הכר.
כתב במ"מ וציונים וז"ל: אבל אם א"צ כלל וכו' – בפשטות משמע כמ"ש המג"א סוס"ק כ"ד לדעת הרא"ש שדוקא בשא"צ לטלטל כלל האיסור (ועיין תו"ש ס"ק י"ז), אך להלן במ"מ כ' שזהו כמ"ש המג"א שם בתחלת דבריו. אך לכאורה בסי' רע"ז סוס"ו במוסגר משמע שאם צריך למקומו מטלטל גם אם צריך לנר, ועפ"ז צ"ל שמ"ש כאן א"צ לגוף היינו שא"צ לטלטול מחמת גופו כגון שלא יגנב וכו', אבל אם צריך לצורך תשמיש המותר מותר בצריך למקומה.
ותמוה, שהרי רבנו כ' אח"כ: ואצ"ל אם אינו מתכוין כלל לטלטל האיסור שאינו צריך לו כלל רק טלטול ההיתר בלבד, דבכה"ג דוקא הוא דשרי לדעת הרא"ש (כמו שחילק להדיא במ"א), וא"כ בדבריו כאן לאו בכה"ג מיירי, אלא באופן שצריך גם לטלטול האיסור, ומ"מ שרי כיון שהטלטול אינו בשביל גוף האיסור (כמ"ש המג"א בתחלת דבריו, וכמבואר במ"מ). גם מ"ש להוכיח מסי' רע"ז ליתא, כי שם הכוונה שצריך להנר על השולחן במקום אחר, ואילו הי' השולחן שם לא הי' צריך לטלטלו כלל, ולכן חשיב שאינו צריך לגוף האיסור. וז"ב.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור