כ"ז הוא הקדמה לבאר ולהשכיל עד"ז ממש ענין הדלקת הנרות בשמן, כי כמו שהשמן כותתין תחלה כתית למאור וגם עשוי מזתים והזתים הם מרים, כך הנה הדלקת והמשכת האה' כרשפי אש שלהבת הבא' מבחי' ראי' הנ"ל להיות חפץ בגילוי אלהותו ית' הוא ע"י בחי' שמן כתית דהיינו ע"י השפלות להיות שפל רוח וכמאמר ונפשי כעפר לכל תהי' והיינו ע"י התבוננות השפלות של הנפש איך ירדה ממקום כבודה, ואיך המקום והזמן הם רחוקים מאור פניו ית', וגם שעי"ז יתמרמר על ההיפך כנ"ל, והענין דהנה כתיב כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד ע"פ מדותיו, פי' זקן אהרן הוא דיקנא דכהנא רבא (והן דרך פרט יגת"ד בחי' יגמה"ר, י"ג מדות שהתו' נדרשת בהן כנ"ל) בחי' שערות שהן הן הלכות התו' שנק' קווצותיו תלתלים שהן הן המשכת גילוי אלהותו מלמעלמ"ט בריבוי התחלקות לאין קץ ויש ע"ז בחי' שמן הטוב שהוא בחי' חכ"ע שנמשך עליהם (והענין י"ל דהשערות הם דז"א קווצותיו תלתלים שחורות כעורב והשמן שעליהם זהו חכ"ע דאצי', אך עוי"ל דהכוונה ג"כ על שערות דיגת"ד דא"א וכמ"ש הזקן זקן אהרן נז' ב"פ זקן והענין דהשערה יש בה חלל מבפני' שבו נמשך ומתלבש איזה חיות מהמוחי', והנה השערות עצמן הם ממותרי מוחין, ולכן יכולים לחתוך את השערות ואין זה נוגע להמוח כלל, והנמשל יובן ברוחניות דבחי' שערות נק' לבושים כענין המשל שבו ועל ידו משיגים הנמשל אשר המשל זהו בחי' השערה עצמה ובחי' הנמשל המלובש בו זהו"ע החיות המלובש בתוך חלל השערה וכמ"ש כ"ז בסידור גבי האל אב הרחמן המהולל בפה עמו, ועד"ז יובן בענין התו' שהיא בחי' שערות כי התו' נק' משל הקדמוני פי' שהיא בחי' משל ולבוש לבחי' הקדמונו של עולם, שכמו שע"י המשל יושג הנמשל כך ע"י התו' יהי' השגה באור א"ס ב"ה שהוא קדמונו של עולם וכמ"ש בת"א סוף דרושי הפורים ובביאור דמזוזה מימין ונ"ח משמאל, וזהו שהלכות התו' הן בחי' השערות עצמן ר"ל שהם הנק' משל הקדמוני, ויש עליהם בחי' כשמן הטוב שהוא בחי' חכ' דאוא"ס ב"ה ממש מבחי' קדמונו של עולם היינו חכ' דא"ק או חכמה דעתיק יומין הנמשך ומלובש בהן, או יאמר ע"ד שנת' סד"ה אני ה' אלקיכם דפ' ציצית שבתו' יש ב' בחי' הא' נק' תורת ה' כמ"ש בתורת ה' חפצו, והב' בחי' ובתורתו יהגה, והיא התו' שלמטה, וזאת תורת האדם, וכמ"ש ועל תורתך שלמדתנו שיש ב' בחי' תורתך ושלמדתנו, וכמ"ש בסידור גבי דרושי המילה, וזהו"ע השערות עצמן ובחי' כשמן הטוב הנמשך בהן, ושני הדרכים עולים בקנה א', והנה השערות עצמן הם יגת"ד דא"א הם בחי' חיצוני' לגבי פנימיותן שהוא בחי' כשמן הטוב שהפנימיות נמשך מבחי' פנימי' הכתר שהוא עת"י אך א"א להמשיך הפנימית כ"א ע"י החיצוניות, וזהו ג"כ ענין הנ"ל שהשמן נמשך מן הזיתים והזיתים הן מרים, כי הזיתים הוא בחי' צומח, והו"ע השערות עצמן דיגת"ד שהם בחי' צומח, ולכן הזיתים הם ג"כ מרים כי כן השערות עצמן נק' דינים לגבי הפנימי' המלובש בהן וכמו שערות הדיקנא שהם תקיפין וקשים וכן בהלכות התו' יש בחי' דינים וגבורות וכמ"ש קווצותיו תלתלים שחורות כעורב כמ"ש במ"א, ואף דבא"א
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור