שנותנין לו שמערבין בהנשמה בחי' מ"ה שהוא הביטול שלמעלה מן הדעת ובכמה דוכתי נת' שהעלי' מצד בירור נה"ב עצמה משום דשם ב"ן שרשו מס"ג, ולכאורה מוכרח לומר כן שאל"כ שהעלי' רק מצד גילוי שם מ"ה שזהו גילוי מלמעלה א"כ למה לא ניתנו לה הגילוי דשם מ"ה בג"ע ולמה הוצרכה לירד, אבל לפי מ"ש בכמה דוכתי שהעיקר העלי' הוא מצד הנה"ב משום דבירור נה"ב מצד עצמה הוא נעל' מאוד א"ש. והתירוץ ע"ז הוא דשני הענינים אמת דודאי העלי' הוא ג"כ מצד גילוי שם מ"ה שהוא בחי' תיקון דהיינו בחי' כ"ע ועז"נ קדם צרתני כו' כמ"ש במ"א רק שבחי' גילוי והמשכה זו א"א להיות בהנשמה דב"ן כשהיא למעלה רק כשיורדת בעוה"ז לברר בירורי נוגה ע"י שם ב"ן ומבירורי' אלו נעשה מ"ן ועי"ז דוקא נמשך מ"ד דמ"ה כי המ"ן דוקא מעורר המ"ד והמ"ן נעשה מבירורי נוגה ממש דהיינו בירור נה"ב משא"כ בעוד שהיא למעלה ולא היתה מתלבשת בגוף ונה"ב וכלום יצה"ר יש ביניכם ולא הי' שייך בירור זה א"א להיות המשכה משם מ"ה ועמ"ש מזה בפ' פנחס ע"פ צו את בנ"י כו' דלכך אין תשובה מועלת רק בעוה"ז דייקא משום שם מ"ה המברר והמהפך מחשוכא לנהורא כו' שזהו העולם שצריך בירור ע"ש באריכות. נמצא מובן דעיקר העלי' של הנשמה היא בחי' מ"ה שנותנין לו עכ"ז הוא דוקא ע"י בירור נה"ב כו' ועל גילוי זה נאמר ולכי לך למסעיהם למוצאיהם כו' ואולם גם זה אמת דבירור הב"ן דנה"ב מצד עצמו ג"כ שרשו גבוה מאד דהא ב"ן שרשו מס"ג ואולם איזה בחי' עיקרי' היא עמוק עמוק כו' ואפשר דזהו מ"ש דהוה דייק בין אילני הי מינייהו רב, ועמ"ש בביאור ע"פ ביום השמע"צ כו' מזה, וברוב הדרושים משמע דעיקר העלי' הוא מצד בירור דנה"ב ששרשו גבוה מאד ומדרוש זה דכאן משמע דעיקר עלי' הוא מצד בחי' שם מ"ה וי"ל לפי ששרשו גבוה מאד היינו משם ע"ב כי ב"ן מסט' דאבא קאתי וזהו ראי' למש"ל. ועכ"פ ב' הבחי' הם בחי' רובע ישראל היינו הבחי' רביעית שלמעלה מן מדו"מ כי מדו"מ הם בחי' בי"ע היינו גם באצי' יש בחי' בי"ע דאצי' והחכ' הוא בחי' בריאה שבאצי' כמ"ש והחכמה מאין תמצא בחי' בריאה יש מאין מהכתר ושם שרש הנשמה אבל עליותה בבחי' כתר שזהו בחי' רביעית היינו אצי' ושם מ"ה זהו כתר דתיקון ומצד שם ב"ן הוא נצוצי כתר דתוהו. וזהו לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו שהכל ברא לכבודו שהוא בחי' מל' דאצי' להמשיך אליה בחי' כתר שהוא בחי' מל' דא"ס וזהו אף עשיתיו שהוא מרבה את בחי' הרביעית ומריבוי זה נמשך לעשיתיו דווקא כידוע שיש גם בעולם האצי' עצמו ג"כ ד' מדריגות אבי"ע ומל' דאצי' הוא בחי' עשי' שבאצי' שלשם דווקא נמשך בחי' כתר ע"י קיום המצות רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת וענפיהם שהם מדרבנן, אך תיבת אף בעצמו הוא בחי' לא טוב שהוא בחי' סט"א ג' פתחו באף ועכ"ז הוא המרבה בחי' הרביעית היותר נעלה והיינו ע"י שמבררים בחי' האף שבעשי' שזהו בירורי נוגה (ומ"ן דנוק' שלא נתברר עדיין וזהו אף עשיתיו כו') ע"י התו"מ שעי"ז ממשיכים בחי' כ"ע לעשי' שבאצי' שהוא המל' כנ"ל. ולכך נמשך הכ"ע לעשי' דווקא מכמה טעמים הא' הוא מפני שא"א שיתקיימו כל רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת כ"א בעשי' כמו אזהרות חלב ודם וכן רבים כאילו ועוד מפני שעיקר גילוי רצה"ע הוא בעשי' דווקא כמו מי שהוא אינו רוצה ללמוד ולומד מחמת שרצה"ע ב"ה הוא שילמוד אזי מתגלה רצה"ע ב"ה בבחי' גילוי וניכר ונרגש שכופה א"ע בע"כ ועוסק בתורה מחמת שכך רצה"ע ב"ה ה"ז הגילוי רצון בפו"מ וכן להיפוך כשרוצה באיזה תאווה ח"ו ואינו עושה מחמת
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור