צוהר תעשה לתיבה, בשם ריבש"ט זלה"ה שתהא התיבה מצהיר. על דרך כי יש בכל אות עולמות ונשמות ואלוהות, ועולים ומתקשרים ומתייחדים זה בזה עם אלוהות, ואח"כ מתייחדים ומתקשרים יחד האותיות ונעשים תיבה ומתייחדים יחודים אמיתיים באלוהות. וצריך האדם לכלול נשמתו בכל בחינה ובחינה מהנזכר, ואז מתייחדים כל העולמות כא', ועולים ונעשים [נ"א: ונעשה] שמחה ותענוג גדול עד אין שיעור. וזהו תחתים שנים ושלישים וגומר, דהיינו עולמות ונשמות ואלוהות, תלת עלמין אית ליה. וצריך לשמוע [בכל תיבה] כל מה שאומר, שהשכינה, עולם הדבור, מדברת, והוא שושבינה. צוהר, שתצא בבהירות ולעשות נחת רוח ליוצרו. וצריך אמונה לכל זה הנזכר, שהשכינה נקרא אמונה אומן [נ"א: שהשכינה נקרא אמונה, דהיינו אומן], ובלא אמונה נקרא ח"ו [נרגן] מפריד אלו"ף.