אור תורה
קלג
איש איש כי יהיה טמא לנפש וגו'. פי' איש איש, אדם שכבר בא פעם אחד לעולם ועכשיו בא פעם ב', כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם, ר"ל שהוא [רשע ו-] רחוק מדרך הישר, והכל בא [לו] מכח לכם, פי' שהולך בדרך הישר בעיניו אחר תאוות לבו והנאות הגשמיות לבד, ואינו (זוכה) [זוכר] כלל מעבודתו ית' רק כוונתו לכם, ר"ל להנאת עצמו, ואינו עושה ימי החול שלו כמו יום טוב שדרשו רז"ל חציו לה' וחציו לכם, כי אם למלאות כרסו. או יש אדם שעושה איזה מצוה [מקיום התורה] ג"כ שלא לשמה [נ"א: ואינו עושה לשמה] רק מיראת עונש, או שיחיו בניו, וז"ש או לדורותיכם, שכוונתו שיצאו ממנו דורות. והגם שאמרו רז"ל הנותן סלע לצדקה על מנת שיחיו בניו הרי זה צדיק גמור, זהו אם עושה הצדקה בכל עת בהתמדה, וכמו שפירש רש"י ז"ל שם אם הוא רגיל בכך הוא צדיק גמור, לאפוקי מי שהולך שובב ולפעמים עושה איזה מצוה או לומד תורה, וגם זה הוא כדי שיחיו בניו, [בודאי] אדם כזה צריך תשובה גמורה וחרטה. וז"ש ועשה פס"ח, פי' מה תקנתו, ועשה פ"ה ס"ח, יעשה תשובה גמורה ויתפלל ויתחנן על חטאיו ונפשו, בחודש השני, פי' זה האדם שנתחדש ובא לעולם בפעם ב'.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור